חזרתי היום הביתה, עם ההרגשה שלא הרגשתי מזמן, הרגשה... רעה,
לא רציתי לחזור, בגלל הכעס והמבוכה.
אתמול אמרתי לאמא את הדברים שרציתי להוציא הרבה זמן, עד כמה
שאני שונה ממנה ומאבא, שהיא צריכה להבין אותי ואת מעשיי... אבל
זה לא עשה לי טוב, זה עשה לי רק רע. אמא עם שלה, היא אטומה ולא
מבינה, אפילו לא מנסה, את לא מבינה!!! אני ראיתי דברים בחיים
שלא הייתי צריך לראות, דברים שאסור לאף אחד לראות.
אמא פשוט לא מבינה, היא תקועה תמיד בעולם שלה. בסוף היא שואלת
אותי למה אני כל כך סגור, ולא מספר לה הכל. אמא... סיפרתי לך
סיפור, הסיפור ההוא... זוכרת? את היית אמורה לעזור לי, אבל את
לא האמנת, אז למה לעזאזל את מצפה ממני? את לא עזרת לי עם הכאב
והסבל שלי, אז למדתי לחיות עם זה לבד, למדתי להנות מזה...
לבד...