שיערו החלק נפל על עיניו כשהשפיל את מבטו. הוא היה מבוייש,
למרות שלא הייתה לו סיבה.
"אני מתאהב בך" הוא לחש לי, כמעט בלי קול, "לא רציתי בזה, אבל
זה קורה. ואני לא אוכל להמשיך איתך בקשר שהיה לנו עד עכשיו.
אני מצטער."
והוא קם, והלך.
--------------------------------------------------------------------
שאתה עוצם את עינייך
אתה כמו מרים ידיים.
שאתה בורח למדבר
אתה כאילו מוותר.
מוותר עליך, מוותר על החיים.
מוותר על כל הדברים הנפלאים שמסביב
כל הדברים שמלבלבים בירוק של אביב.
אתב מקריב קורבן לאלוהים
והקורבן כרוך בבדידות
בבדידות שלך.
וידך האוחזת בי מושכת אותי
איתך, לתוך הים השחור,
המלא גלים, שמתנפצים לתוך המזח
כאילו אומרים
גם אנחנו מוותרים.
ואם הגלים מוותרים,
השמש ויתרה
ואיתה ויתרו גם הכוכבים
והסהר, הלבנה.
והחיוך שלך נעלם,
וקמטי הצחוק לעולם לא יופיעו.
ועינייך שקטו, וגופך נרפה
ופניך נראו כה שלוים.
ואמך עוד מתחננת,
ואביך מבקש.
אך אתה בשלך, מתעקש
לוותר.
לוותר על הציפורים
ועל הפרפרים שמתעופפים באויר.
פרדסים בריח הדרים.
חדרו לתול הנשמה,
ממנה יצאו רק הדברים הטובים.
ובלית ברירה, היד נרפתה,
ואחיזתך נחלשה.
וידי כמו התנתקה מגופך.
ועיינינו נפגשו לשניה כדקה
ושפתינו התנתקו מנשיקה אחרונה.
אז קרה - שויתרת גם עלי.
מוקדש לעומר סנש, האחד והיחיד, שצריך להרפות מהעקשנות
(המתוקה) הזו שלו.
אני שלך. |