[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גאיה בלו
/
שתיקה

יש לי ילד בכיתה שהשיער שלו צהוב.
והוא לובש בגדים הכי מגניבים וזרוקים וקרועים והוא הכי יפה.
והוא הכי מופרע והכי שקט.
הוא עושה את הדברים הכי מופרעים בהכי שקט.
כולם בכיתה מפחדים ממנו.
כי פעם הוא שבר לדור צלע, כשהלכו מכות.
רק אני אוהבת אותו.
והוא נחמד אלי.
לפעמים הוא מלווה אותי הביתה ולפעמים נשאר לאכול צהריים.
אמא לא חושבת שהוא מוזר, ותמיד יש לה מבט עצוב כשהוא בא.
ואף פעם לא הבנתי למה.
אף פעם לא באתי אליו.
הוא גם לא מכין שיעורי בית אף פעם.
אבל לפעמים הוא מקבל 100.
או שהוא מקבל 100 או שהוא נכשל.
הוא כזה מין ילד של הפכים.
והוא כזה מקסים. ושקט. ומדבר המון, אבל בעצם לא מדבר.
והוא חבר נורא טוב שלי, בעצם.
אני אוהבת את דניאל.

"דן, תראה איזה קטע, מה מצאתי פה." הייתי קבורה בערמות של
דברים של בית ושל ילדים קטנים, ודן, הבחור המקסים הזה ניגש אלי
בשקט שתמיד היה לו, וקרא את הדף הזה מהיומן שלי מיסודי.
הוא התיישב פתאום, עלי ועל כל הערמות, וחיבק אותי חזק. כל כך
חזק.
שתקנו יחד, עד שהחיבוק נרגע, ואז ראיתי שהדבש שלו בעיניים
נרטב.
"מה קרה ילד שלי?"
"התאריך."
הוא הסב את תשומת ליבי לתאריך למעלה.
"כתבת את זה יום לפני שאבא שלי נפטר."
שתק והמשיך בשקט שלו
"יום לפני שהגיהנום נגמר.
יום לפני שנפטרנו ממנו."

"דן?"
הוא הרים מבט ואמר לי "אולי בעצם, לא סיפרתי לך הכל אף פעם,
ותמיד הסתרתי."
הוא הרכין מבט, התכנס בתוך עצמו, נשימה ואז אמר "אבא שלי היה
שותה. אלכוהול" הוא אמר בהתאמה "והרבה ממנו."
הוא הרים מבט אלי "את זוכרת את הדור ההוא?"
הנהנתי
"ביקרתי אותו בבית החולים, וביקשתי סליחה. הוא לא הבין למה
הגבתי ככה. מה הייתי צריך להגיד לו?" הוא הרכין ראש עוד פעם
"שזה מה שלימדו אותי בבית?"
"אז שתקתי." הוא לחש לי באוזן תוך כדי חיבוק "שתקתי." חיבקתי
אותו הכי חזק שאפשר בעדינות "עד היום."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בא לי לצעוק
"אני פרחה!!!"







פרח אחד,
שהחליט להפגין
פמניזם.


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/1/02 15:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גאיה בלו

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה