ירדן קיבלה ראי לפני כמה ימים . לא מהפושטים ההם , אלה
מהיוקרתיים , משהו טוב באמת . יש לו מסגרת מאגניבה כזאת בצבע
ירוק זית , מסגרת מעץ מלא עבה כזה , משהו שרואים עליו שעלה 600
שקל . ירדן הייתה נורא שמחה , שאמא שלה נכנסה הביתה עם ראי ,
הראי הזה . לא כל יום אמא שלה נכסת עם ראי הביתה . אבא של ירדן
אמר שזה רק בזבוז כסף ,הראי הזה , וזה דיי רגיל שהוא אומר
דברים כאלה . ירדן שמחה שראתה את עצמה במראה . ירדן אחת שנראה
שיש לה כסף , מתלבשת בטוב טעם , מותגים , יש לה סטייל . היא
עושה הכל באיזי , הכל! היא אף פעם לא ממהרת , אבל היא לא קולית
מבפנים , שכחו מזה , ממש לא.

אמא ואבא שלה נורא אוהבים אותה ואת אחיה , שקטן ממנה בשנה
בדיוק . כמו כל זוג הורים , הם רוצים רק בהצלחתה ובאושרה ,
מקסים ממש . טוב הסתיימה האקספוזיציה והגיעה החלק ה...לא
אקספוזיציה . ירדן ילדה חכמה , אבל לא חכמה ממש , סתם חכמה .
הנה מילה טובה , היא קצת חרשנית . שנולד תוגה , אחיה הקטן של
ירדן , ההורים המאושרים והצבועים חשבו שתוגה יהיה המצליחן של
המשפחה ובמילים אחרות זה שיהפוך אותם לתושבים בכפר שמריהו .
איזה חמודים , תודו . ובמורצת הזמן הם גילו , כשה' חילק את המח
, תוגה קצת איחר וקיבל קצת פחות מכולם . לנער הצעיר יש חיים
עשירים , שלימודים ממש לא נכללים בהם , ובצדק . הם גילו עוד
דבר , שירדן ההפך המושלם מתוגה , ומשום שהם סיימו בית ספר
יסודי בהצטיינות , הם קלטו שלירדן יש ראש ללימודים .

אני נזכרת , בתור מספרת כל יודעת , שכבר מגיל עשר הם שלחו אותה
לכל חוגי המדע האפשריים ולכל מסגרת שהשם מדע נזכר בה . והיא
כקלולס קטנה , לא מצאה את מקומה שם . שירדן באה להרשם לאיזה
בית ספר תיכון יוקרתי הם היו גאים . בכיתה י' שהיא הייתה אמורה
לבחור מגמה , והתלבטה בין פיזיקה למדעי הסביבה , הוריה הבהירו
לה שלפיזיקה היא תלך.

במשך כל תקופת התיכון היא התאמצה בשביל מטרה אחת , לרצות את
ההורים . היא בילתה והכל , אבל הייתה לה אובססיה אחת , לרצות
את ההורים , בכל תחום .

בצבא שהיא הייתה פקידת זוטר , היא הבינה שכל מה שהיא וויתרה
בשבילו בחיים שלפני הצבא , נעלם כלא היה . התיסכול והכעס שהיו
בתוכה , והתחממו על אש קטנה במשך חיים , החליטו יום אחד לצאת
.
היא לא יכלה להלחם עם עצמה יותר , האכזבה העצמית הייתה כבדה
מידיי . אתם בטח מצפים לאיזה כדור שיכנס לראש , אבל לא.

היא סיימה בהצטיינות את הצבא , עם תעודת בגרות מעולה והרבה
תיסכול בנפש היא יצאה לחיים האמיתיים . היא נרשמה לארבעה
קורסים באוניברסיטה , וכבר חיכתה לתחילת הסימסטר , וגם ההורים
חיכו לו .
את הזמן היא העבירה בתל אביב , ברחוב ועם חברות . שינקין היה
הרחוב האהוב עלייה והיא בילתה בבתי הקפה שבו שעות על גביי שעות
.

יום אחד שהיא ישבה בבית קפה אחד עם עוד חברה , היא ראתה מצידו
השני של הרחוב את תוגה , אחיה המופרע שהיה באותה עת חייל .
היא רצה לעברו , וגם מכונית אדומה עם גג נפתח , זאת שתמיד
רציתם ,
רצה לעברה . היא הגיעה לאיכילוב במצב אנוש , לאחר 14 שעות של
ניתוחים הרופאים יצאו להורים , שישבו מתוחים בחדר ההמתנה
והודיעו שביתם מתה . ההורים בכו בכי מר , יותר מכל הורה ששומע
על מות בנו , הם הבינו שהם שלקחו את חיי ביתם , שהיא לא הספיקה
כלום ושאין מי שירצה אותם עוד . את סוף חייהם הם בילו בגבעתיים
ולא בכפר שמריהו , על כך בכו עד סוף יומם .