פרח לבן,
על גבעה רחוקה,
פרח שחור,
בתהום עמוקה.
חיוך של מלאך,
שממריא לשמיים,
דמעות של שטן,
נספגות בעפר.

שורשיות הלבנים,
מעמיקים לתוך הסלע,
ריחה השחור,
מתפזר באויר.

בכי שקט,
כגעגוע של ילד,
על תקוות של בדידות,
עוד ישקוט לעולם.



כתבתי לאליאב, אני מתגעגעת.

ינואר 2002