פרח לבן,
על גבעה רחוקה,
פרח שחור,
בתהום עמוקה.
חיוך של מלאך,
שממריא לשמיים,
דמעות של שטן,
נספגות בעפר.
שורשיות הלבנים,
מעמיקים לתוך הסלע,
ריחה השחור,
מתפזר באויר.
בכי שקט,
כגעגוע של ילד,
על תקוות של בדידות,
עוד ישקוט לעולם.
כתבתי לאליאב, אני מתגעגעת.
ינואר 2002 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.