[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גאיה בלו
/
שיחה עם הקנאה

פעם הייתי לי שיחה עם הקנאה.
ראיתי חבר, אדם שהיה קרוב אלי, ולא עוד.
ראיתי אותו קרוב לאדם אחר.
ראיתי אותו מסתכל עליה בעינים שהיו שמורות פעם לי.
הייתה לי שיחה עם הקנאה.
אני לא אוהבת קנאה, אך חשתי אותה מחלחלת בגאווה, עם חיוך זדוני
על תווי פניה הבלתי קיימים.
קינאה, פניתי אליה, מנסה להיסב את תשומת ליבה.
לא עכשיו, אני עסוקה. אמרה, קצת בחוצפה.
קינאה, תקשיבי רגע, יש לי דיבור אתך
את לא יכולה לחכות? תראי איך הוא מלטף לה את השיער הבן זונה.
קינאה, תעצרי רגע
רגע? זה הרגע שלי. בשביל רגעים כאלו אני חיה! חכי את רגע.
אין, אי אפשר היה לדבר איתה.
היא חלחלה, גרמה לעיניים להסתכל, לכאוב, להפגע.
הלב הביט בי בעיניו העגולות הגדולות מלמטה את לא מתכוונת לעצור
אותה? והתכווץ כשהעיניים מסרו על נשיקה. גם הקיבה אותותיה
מסרה.
נו, קינאה, רק רגע, תעצרי, מבטיחה לך, הם עוד יהיו שם אח"כ,
יהיו לך עוד רגעים, עוד הרבה רגעים בחיים, אני לא מספיק חשובה
לך, תפני לי רק רגע אחד קטן מהחיים שלך...
הקנאה הביטה בי במבט לא ברור, האם הפסיכולוגיה שלי עובדת עליה?
או שהיא חכמה יותר מזה?
תראי, אמרה לי הקנאה, תשמעי... את לא מבינה. אני לא ממש חיה
תמיד, רק ברגעים האלו, וקצת אחרי, תלוי בתקופה, תלוי בהתקפה.
אז כשאת מבקשת ממני את אותו הרגע, את מבקשת ממני את כל חיי.
אולי. עניתי. ובכל זאת? התקשיבי?
חה! ענתה לי הקנאה. את יודעת שהקנאה מקשיבה רק למה שהיא רוצה.
ואם להיות אתך כנה לרגע, כל מילה שאני מחליפה אתך, מחלישה
אותי, תני לי רק רגע, להסתכל, אוי - תראי אותם יד ביד. ממש
מגעיל! תראי, תראי אותם, בדיוק כמו שאני הייתי איתו פעם מבט
נוגה היה על פניה הבלתי קיימות.
הושטתי יד לעבר הקנאה, הלב ממש התחנן בפני, ולא נותרה לי
ברירה.
תפסתי אותה בכתף, וסובבתי אותה.
העיניים נעצמו, נשמו לרווחה.
היא הביטה בי, ללא עיניים והלא-פה שלה נפער מה את עושה?? את
רוצה להרוג אותי?
תשמעי, אם את רוצה שגם אני אהיה כנה, אז כן.
בואי. ההגיון לשיחה אותך זימן.
הובלתי אותה בין העורקים, והגענו לחדר של ההגיון, היי שם
במרומים.
אוי, יופי שבאת. שבי, הקשיבי לי מעט.
אמר ההיגיון לקנאה, ממש ראו עליו את השמחה, סוף סוף הוא ידבר
איתה.
עד עכשיו היא השתוללה חופשי, לא הקשיבה לו וגם לא לי.
עשתה מה בראש שלה, פקדה על עיניים בירכיים פה ולחיים.
הפקירה דמעות בלי לעשות חשבונות וגרמה לכמה עלבונות.
היא ממש עשתה ממני חצי בן אדם, הקנאה הזו...
קנאה, טוב שבאת. תפסיקי להיות כזו קצרת רוח לרגע.
היא נראה לי קצת קטנה ומסכנה בכיסא שם, מולו. הוא השליו,
הרגוע, הכחול והבוטח. גדול וכל כך קיים, שם, מאחורי השולחן.
קנאה, את יודעת שבאמת אין מה.
היא לא ממש אוהבת, ויודעת שזה נגמר.
אז מה? זה לא אומר דבר.
אל תהיי קטנונית, את באמת לא רוצה שיהיה לו טוב?
נכון מאוד.
קנאה, תקשיבי לקול ההיגיון! הוא ניסה להיות סמכותי.
את יודעת שכל מה שקשור בך, בוגד בי!
את ניזונה משטויות, את לא רצינית, את רק פוגעת, את לב ליבו של
ההרס העצמי. בגללך אנשים לא עושים דברים שיעשו להם טוב, בגללך
אנשים נשארים במקומות לא טובים, בקשרים לא טובים, בגללך אנשים
הורגים!!
הקנאה קצת גדלה לה בכיסא הקטן, ההגיון לא הזיז לה, זה ידוע
מזמן. מה הוא חושב לעצמו, ששיחה תעזור? חה! צחקה ואמרה לבחור,
תראה, תשמע, נו באמת, זה הרי נורא!! ומגיע להם שמתו, מה הם
עושים?
מנסים לאהוב, אך לא אותי.
תראה, תשמע, המשיכה הכלבתה, הוא היה שלי. ולאף אחת אחרת אין
זכות נגיעה. במיוחד לא לכלבה מגעילה מכוערת טיפשה כמוה, מה הוא
מוצא בה בכלל? לא הייתי משתינה עליה בקשת, גם אם הייתי
יכולה!!
והוא, איך לעזאזל הוא שכח את כל המילים שאמר לי פעם?? שהוא
אוהב, שזה לעולם? נו באמת. הוא כזה אידיוט. אידיוט מקסים,
אידיוט חמוד התערבה הנוסטלגיה... אידיוט מושלם! זה הכל היא,
היא פיתתה אותו, היא הכלבה.
אני חייבת לפגוע בה! וגם בו. חוצפן, נותן לה להשתלט, הנה,
תסתכל!!
היא פתחה את העיניים בכוח ונתנה להגיון לצפות במחזה.
זוג, יושב בבית קפה.
שותה מקש אחד,
את אותו המשקה.
לא חוצפה? אני שואלת, להיות ככה - עם מישהי אחרת.
תסלחו לי שאני מתערב, אמר פתאום מלמטה הלב, אבל, זה כואב.
בבקשה, קינאה, תניחי, תעזבי, הוא כבר לא ממש עושה לי את זה,
הוא לא אני.
זה לא נעים לי, כשאת בסביבה, לראות אותו, זה נכון.
אבל אם הוא היה פה, עכשיו ושלי, הייתי עושה את הדבר הנכון. הוא
לא בשבילי למרות שהוא חמוד הנוסטלגיה הוסיפה.
והיו רגעים יפים, ורגעים יפים פחות, אבל הוא לא אוהב אותי,
ואני כבר לא ממש אותו, את יודעת, קינאה, דיברתי עם הלב שלו
פעם, הוא לא רצה. לא התעניין. אמר שפעם כן, אבל עכשיו, מה
לעשות, לא פועם.
בבקשה קינאה, ביקש הלב יפה, תסיטי את העינים, תלכי מפה עכשיו,
תני לי לנוח, לנקות את חתכי, מודה, לא נעים, אבל את רק מכאיבה.
תראי כמה דם, וזה רק מאז שאת כאן.
קודם הוא בכלל לא היה כאן הסכים הזיכרון. קודם זכרתי רק כמה
שטוב עכשיו, בלעדיו.
הקנאה הביטה בכולם, במבט שלא ממש שם.
טוב, אם ככה, נתנה נשימה אחת עמוקה, ובזריזות ראויה לשמה,
נעלמה בחשכה.
אוי, איזה יופי. חשב ההגיון.
עכשיו אני שוב השליט העליון. חוץ ממך כמובן.
כן, איזה יופי. חשב לו הלב.
תראו, פשוט להתמוגג.
כן, הסכים הזיכרון. העלה תמונות שהזכירו לכולם, למה עכשיו כל
כך טוב.
טוב שהיא הלכה, חשבתי בלבי, מוחי, ובעצמותי.
טוב שהלכה לה הקנאה, מספיק ודי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יש לך תחבושת?






זאת שהרגע קיבלה


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/1/02 17:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גאיה בלו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה