אני רוצה לים.
אני רוצה ללכת לים.
להכנס ערומה לתוך הגלים החמימים הקרירים שלו, לתוך הים השחור
הגדול המלטף והמגן, רוצה לשם.
רוצה ולא הולכת.
הים מפחיד אותי בלילה.
הים רגשי לי מדי. רוצה ללכת לשם עם זה שלא קיים.
רוצה ללכת לשם עם מישהו, שארצה אותו שם לצידי, גם כשלא אהיה כל
כך רגשית.
שארצה לראות אותו שם בבוקר לידי, ולא אחשוב, עליו דברים רעים.
אני רוצה ללכת לים.
להכנס בין הגלים, עירומה, ששום דבר לא יפריע לנו ולא יפריד
בינינו. כל כך רוצה את הים.
כל כך נוח לי בין הגלים, על החול, עם צדפים.
כל כך נעים במים, כל כך מגנים, עוטפים מכל הצדדים, גורמים
לריחוף מדהים.
וכל כך יפה שם בפנים.
אם הייתי יכולה לצלול ללא אמצעים...
ושיהיו שם דגים ושיהיו אלמוגים ושהכל יהיה יפה, כמו בסרטים.
בים שלנו לא ככה. בים שלנו יש חול, ויש סלעים, ופה ושם יש קצת
דגים, אבל תאמינו לי, מדהים.
כל כך אוהבת לצלול בתוך הים, שהוא עוטף את כולי, שום חשש, ושום
פחד, הרגשה של בית עוטפת מבפנים.
אין למעלה ואין למטה, ורק מים ודגים והכל כל כך רגוע ושליו,
לחיות שם... אילו רק....
כל כך אוהבת את הים.
אוהבת את המים.
אוהבת את התנועה החלקה הזורמת הזו, אוהבת את הרגשות שלו.
רוצה לאהוב בתוכו.
ולא הולכת. לשם.