שמוליק שלנו היה בן אדם. שמוליק שלנו היה נפש חיה ביישוב
היהודי. שמוליק שלנו היה, שמוליק איננו, באנו כאן כולנו לתת לך
כבוד אחרון שכל כך מגיע לך שמוליק, אתה היית כזה מן שמוליק,
שמוליק של הרפת, שמוליק של משחק הכדורגל ביום שישי, שמוליק של
גזיזת הדשא, שמוליק הצנחן עם הבלורית המשגעת.
איי שמוליק שמוליק, אני כל כך אהבתי אותך שמוליק, אנחנו כל כך
אהבנו אותך שמוליק, כולנו, ואתה איננו איתנו עוד. כולנו הכרנו
אותך שמוליק, כולנו מתעצבים היום שמוליק, כולנו זוכרים איך
היית עובר במדרונות הקיבוץ, ואומר לנו שלום. שמוליק שלנו היה
איש של שלום, שמוליק היה נשמה טהורה, איזה מן שמוליק, אני
אומרת שמוליק ועולה בי חיוך של שמוליק, אני אומרת שמוליק ואני
בוכה עליך שמוליק, איך עזבת אותנו שמוליק? למה עזבת אותנו
שמוליק? אנחנו כאן למטה נותרנו גלמודים, ואתה יה שמוליק נמצא
שם למעלה ובטח מחייך לך וצוחק עלינו שאנחנו בוכים ומספידים
אותך בחיוכך הגאוותני.
שמוליק שלנו היה גאוותן אה... שמוליק שלנו היה אפילו קצת
שוויצר, אתה אהבת להשוויץ שמוליק, עוד כשהיית ילד נהגת להשוויץ
באופניים החדשות שלך. היית מסתובב בקיבוץ ועושה על כולנו
דאווינים עם האופניים שלך, גם כשגדלת גדלת להיות שוויצר, היית
הולך לך במדרונות הקיבוץ ואומר לנו שלום מתנשא.
שמוליק, שמוליק אתה ידעת להתנשאות, היית מזלזל בכולנו, חושב
שאתה משובח מאיתנו, היית ממש צוחק עלינו, אתה בטח יושב לך
עכשיו למעלה ועדיין צוחק עלינו, אך שמוליק שמוליק אתה היית
מאניק, אתה היית מאניק בן זונה, אתה היית מאניק בן זונה אוכל
בתחת, כן שמוליק אנחנו ידענו שהיית פייגלה, היית הצנחן הפייגלה
הראשון במדינה, היית הולך לך עם הכומתה האדומה ומדמיין שהיא
ורודה, שמוליק, שמוליק בסה"כ היית קוקסינל.