עמית פאר / שרה |
מכונה של שטויות מכוונת אלי
ואני מתחמק כמו חתול מעושן
מתופף על מכנס הג'ינס הישן
ושומר על אוזניים זקופות כל הזמן
מכוון לי שעון שיפריע מוקדם
לשנת הישרים שחלמתי מזמן
תופס לי עוד רגע בין השמיכות
מקלחת קרה
חביתה
ואני ברחוב
גשם דוקר מטופף על הראש
מים קרים חודרים לי עמוק
אל הנעל והגרב מחלחלת אימה
שוב כמו אתמול
כלום לא השתנה
מכונת השטויות מכוונת אלי
שעתיים שלוש לא זוכר את הזמן
המדויק שעבר מאז שהתחיל
אני מחוק מאתמול
הכל כרגיל
חורף באר שבע
אוניברסיטה יום
לילה יורד אני רואה את התום
בעיניה של שרה הילדה היפה
היא תהיה פסיכולוגית
אם תהיה גדולה
מעביר לה קצה
של סיגריה דלוקה
היא שואפת הכל אל תוך הריאה
מחכה עוד שניות
ממתינה ומצפה
משחררת הכל בנשיפה ארוכה
מכונת השטויות כבר הרחק מאחור
רוצה עוד אל שרה
לזוז לא יכול
שרוע ארוך כמה שאפשר
אדמומית בעיניים אני קצת מסוחרר
מכוון את עצמי לדירה השכנה
מוצא שם את שרה אצלי במיטה
נופל לידה
חלל מלחמה
ומחר זה יחזור כמו שנה שעברה
חורף באר שבע
שנה אחרונה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|