באותו לילה שוב חלמתי  עליה....
יפה ותמירה מתקדמת אליי לאט לאט, מנשקת אותי בתשוקה רבה.
ואז.... התעוררתי.
"זה קורה לי יותר מדי בזמן האחרון", חשבתי, "אני חייב
להתעשת".
יצאתי החוצה.
הלכתי ברחוב כשעה קלה עד שלפתע ראיתי אותה.
שם ברחוב, החיים כחלום אינסופי, רק שזה לא היה חלום!
חשבתי לדבר איתה.....
"לאאא, מה הסיכוי?"
לא ידעתי מה לעשות, אבל ידעתי דבר אחד, משהו חייב לעשות.
הסתובבתי חזרה הביתה.
הלכתי ליד כלבים חרמנים שאפילו לא עצרו כדי להשתין עליי.
הרגשתי כאילו נשארתי יחיד, אפילו לאוגר שלי הייתה בת זוג.
בחדשות הודיעו שהוציאו חוק חדש שכל מי שאין לו בןבת זוג נכנס
לכלא.
אולי זה היה חלום....
אני ממילא לא יודע.
אני כבר לא יודע כלום.... אני באופוריה......
הכל מטושטש ולא מובן...
רק החשק.. החשק, מתפקד כגוף הרוצה ולא נותן מנוח.
אשפזתי את עצמי מרצון במוסד גמילה.
אחרי כמה התפרצויות הועברתי למוסד לחולי רוח.
הסוהרות האלה הן כל כך....
החשק....
טוב לא נורא, אני אצא מפה עוד 20,15 שנה...