ליאור לרנר / זעקת הכורה |
אני מגוננת אך בקושי על החלקה
אשר נותרה ברשותי.
חוששת שגם אותה, החבולה והמובסת,
ינסו לחמוס.
כיצד אוותר על מכרות שהשארת לי?
כל שידעתי בהם - פצעי אהבה.
אמנם, אני נטולת גרזן
וכפותי שותתות דם -
אולם איש לא ייטיב להכיר את כתמי הפחם שהם צורבים בעור
ממני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|