אני תוהה, כמה בן אדם יכול לסבול?
כשכל פעם באה צרה אחרת להעיב על השמחה..
בסה"כ ביקשתי לחייך! חיוך אחד,
שפעם יהיה לי חיוך אחד אמיתי על הפרצוף.
ואני שוב פעם חוזרת אחורה בזמן,
חוזרת לצרות, לכלא, לעולם האכזר.
אני לא מסוגלת לשלוף עכשיו מילים יפות,
מילים ורודות, מילים נסתרות.
למה חזרתי לשם? לעולם אשר נוהג כהר געש,
העומד לפרוץ כל רגע עם עננת עשן.
איפה המילים המתוקות כסוכר?
איפה הימים הטובים?
איפה אתה?
אני לא יכולה להכחיש יותר,
אני צריכה אותך עכשיו, יותר מתמיד,
אך גמלה בליבי ההחלטה- לוותר. לזרום הלאה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.