אתה הולך לך בהתחלה של הבוקר, חושב על כל מה שצריך לקרות היום,
מחר, בשבוע הבא או בשנה הבאה או ביכלל. אתה קונה קצת בורקס
ומתוקים, הולך ושותה קפה במקום הרגיל, פותח את העיתון, מדפדף
בו. יש אוהבים שהרגו, יש עולה חדש שזכה בלוטו, תאונות שחיתויות
וגם יש הרוגים בלבנון. אבל אתה קורא על זה תוך כדי שאתה שותה
אספרסו עם שתיים סוכר, וכשאתה גומר לדפדף אתה מחזיר את העיתון
למקום שלו, אפילו לא משלם עליו,שלא ידעו שקראת. ואז אתה מתחיל
ללכת לבית שלך, למקום שהוא המיבצר הקטן שלך ובו אתה מיתבצר נגד
הכול, ואתה עוטף אותו בצבעים כחולים נגד המינוסים הפראיים שלך,
בעציצים מיכול הסוגים נגד האהבות שהיו לך ומי יודע מתי הם
יחזרו. ותוך כדי, שאתה הולך, אתה רואה ג'.מ.סי עם צ'קלקה כחולה
מהבהבת בפינת הרחוב, ממש ליד הקפה שלך, שיש להם הפוך שיורד
מהשמיים. ואתה רואה אנשים מתקהלים מסביב למשהו שקורה, אתה
מגביר את הקצב הליכה שלך כדי לא לפספס מה שקורה. והשמיים
מתכסים בעננים ומתחיל לרדת טפטוף של סוף החורף, ככה שזה אפילו
די נעים לך. אתה רואה גבר שחור, עם ראסטות, רק מכנסיים לגופו.
שוטרים צעירים, של הי"סמ עם נעלי היי -טק חדשות ואקדחים 9 מ"מ
תופסים אותו חזק חזק. הוא נראה לך קצת שיכור, הוא כנראה שתה
יותר מידי ואולי התחיל לצעוק או הרביץ למישהו, זה ממש לא ברור
לך. השוטרים מתבדחים בינם לבין עצמם, ונותנים רגע שקט לשחור עם
הראסטות, אחרי שסגרו לו את החופש מהידיים עם אזיקים מאחורי
הגב. האנשים מסביב חוזרים כל אחד לעיסוקו, אתה גם הולך לך ליום
שמחכה. בכמה מטר הבאים אתה עוד חושב על השחור, ועל זה שעכשיו,
בגשם של סוף החורף, יקחו אותו למעצר באבו- כביר בלי חולצה,
ובטח שם ינפחו לו את הצורה במכות ביגלל שהוא נראה כמו אחד
שהולך לעשות בלגאן. אולי יש לו אישה למעלה? אולי יש לו ילדה
קטנה, או לפחות כלב קטן או איזה ציפור ששרה שירים בשפה
בינלאומית? אתה לא יודע כלום, אתה רק לוקח איתך לדרך את התמונה
האחרונה שראית, של איש שחור, יחף, בלי חולצה לגופו שהולך
להיסתבך עד מעל לראש ואתה לא יכול לעשות כלום מעבר לקחת את
הזיכרון שלו איתך. ואחרי כ 20 מטר אתה רואה אישה מוזרה, כנראה
נרקומנית , שמושכת כלב מעורב שמקשקש בזנבו, על שפתיה ליפסטיק
אדום לוהט. היא שואלת אותך מה קרה, ומושכת את הכלב לכיוון
ההיתקהלות.
אתה לא עונה לה, מיסתכל לשמיים האפורים
וממשיך ללכת למיבצר שלך.