לא רוצה כלום. ככה פשוט, כלום. לא יודעת מה יש לי, כנראה זה
סתם תקופה. או אולי לא.
לרגע אחד תראו אותי צוחקת, רגע אח"כ נמצאת בכלל במוזה אחרת.
פשוט ככה. כן, אני יודעת שרגש זה דבר משתנה. אבל יש פה הרבה
יותר מעבר.
מצאתי את עצמי אתמול מחפשת אחרי משהו, וחיפשתי די הרבה זמן,
ובסופו של דבר הדבר היחיד שמצאתי היה את עצמי יושבת על הרצפה,
ואפילו לא זוכרת מה חיפשתי! אני גם לא חושבת שחיפשתי אחרי משהו
ספציפי, פשוט היה לי הדחף לחפש משהו. כעבור כמה זמן הבנתי שאני
לא מחפשת משהו פיזי. כלומר, שום חפץ או דבר בסגנון. אני מחפשת
משהו בלתי ידוע,
הדבר היחיד שידוע לי הוא שאני מחפשת אותו. מוזר,הא? טוב, קורה,
אתם לא מחדשים לי שום דבר, ואני בטח שלא מחדשת לעצמי משהו חדש.
אני יודעת מה אני בדיוק. בכל מקרה, אני עדיין מרגישה שאני
צריכה משהו, אולי אני צריכה מישהו. מה לעשות, יש לי חולשות.
כבר לא יודעת באיזה דרך ללכת. מישהו אמר לי פעם תמיד ללכת בדרך
הראשית, לא משנה מה, אף פעם לא לסטות ממנה! זה הכי טוב ככה,
הוא אמר לי. פשוט תקבלי את מה שבא לך בחיים, אל תבכי על זה ואל
תתלהבי מזה. זה בא, אז זה בא! זה לא בא, אז זה לא בא. למה לך
לנסות ללכת בדרכים אחרות לא מוכרות? תעשי את החיים לקלים ולכי
תמיד בדרך הראשית.
זה נורמלי להיות נורמלי! (כן, כן...) ככה הוא אמר.
יכול להיות שהוא צדק. כל אחד והאמת שלו. לכי תביני. ואני? לא
תודה, אני לא אוהבת להיות אדישה לחיים שלי, לא לדברים הטובים
ולא לרעים. מה לעשות, אני קצת קצת מתוסבכת. וכמו שידידי הטוב
איתי אומר " קורה". כן, קורה.
ביינתים? ביינתים אני עוד כאן. לא הולכת לשום מקום. לא יודעת
עדיין בדיוק מה מקומי, לא יודעת בדיוק באיזה דרך אני הולכת, לא
יודעת מה אני בכלל מחפשת, או מה אני רוצה.
אבל אני עוד כאן. גם זה משהו, לא?