דמויות:
שימי- בחור בן 22, גבוה, יפה וצנום. חולמני, תמים וזקוק
לאהבה.
נוגה- בחורה בת 20, שנקינאית, מתלבשת בבגדים מוזרים ובולטים,
"חריפה", אינטליגנטית.
שירה- בת 8, "הפסיכולוגית של שימי", חכמה, מבינה יותר ממה
שנראה לעין. בת אחותו של שימי.
נירה-אחותו של שימי, בת 30. תומכת, מבינה, מרובעת.
דנה- חברה של נירה, בת 28, תל אביבית צפונית טיפוסית, בוטה.


1.פנים. חדר האוכל בביתה של נירה. יום.
נירה,דנה, שימי, ושירה, יושבים מסביב לשולחן. שימי ושירה
יושבים מצידו האחד, ונירה מהצד השני. נירה מצולמת שברקע
מאחוריה ספרים שמונחים בסדר על המדפים, ושימי ושירה מצולמים
כשברקע טלוויזיה עם תוכנית מצויירת. המצלמה היא סטטית על
השולחן.
כולם יושבים ואוכלים, ושימי משחק עם האוכל בצלחת.
נירה (מוסיפה חתיכה של פשטידה לצלחת של שימי)
שימי, אתה חייב לטעום קצת מהפשטידה... היא יצאה מצויינת...
דנה, גם את...
נירה מסתכלת במבט נוזף בשירה שעושה בועות עם הקש של הכוס.
שירה (מפסיקה לעשות בועות ומסתכלת אל שימי)
שימי... אתה יודע שהיום ציירתי בכיתה ציור שלך ושל שימי ביחד?
שימי מחייך אל שירה.
נירה (בטון קצת לחוץ)
שירה... די עם המשחקים, הפה שלך צריך להיות עסוק באכילה... לא
בדיבורים...



דנה (בטון מתחנחן)
אז שימי... אחותך סיפרה לי שעכשיו אתה גר לבד בדירה...
שימי (מרים את הראש מהצלחת במבט לא מתעניין במיוחד)
כן...
דנה
ואיך אתה מסתדר שם לבד?
שימי
בסדר... יש לי שם מי שיארח לי לחברה...
דנה (בטון מתגרה)
כבר הכרת מישהי חדשה?...
שימי
לא מישהי... מישהו...
דנה נראית מופתעת

נירה (מתפרצת כדי לשנות נושא)
אז אתה שומע שימי? דיברתי עם דרורה, חברה שלי, זאת שסיפרתי לך
עליה... היא אמרה שהיא יכולה להשיג לך עבודה במשרד שלה...
עבודה מצויינת...
שימי (ממשיך לנבור בצלחת)
את יודעת שאני לא יכול לבד לכ"כ הרבה שעות...
חילופי מבטים בין שימי, נירה, ושירה.
דנה (מתפרצת בבוטות)
אז שימי, תגיד... מי קיבל את הכלב ההוא?... אתה או יעלי?
דנה נוגעת עם הרגל שלה בשימי, ונירה בועטת ברגל השנייה שלה.
דנה קופצת בשולחן, שירה מחייכת, ושימי מרים את הראש מהצלחת
בהשתוממות.
שירה (קוטעת בבת אחת את השקט ומוסיפה עגבניה לפרצוף ששימי יצר
בצלחת)
תראה שימי!
שימי מחייך אל שירה ואז מפנה את הצלחת אל דנה. דנה מסתכלת עליו
במבט מבוהל ושימי ושירה צוחקים.

2.פנים. חדרה של שירה. יום.
המצלמה מתחילה מרחוק כשרואים את שימי ושירה יושבים בחדר על
השטיח כשברקע מצולמים צעצועים וכל מיני בובות של כלבים. שימי
רוכן על הרצפה ומלטף כלב דמיוני, ואז מסמן לשירה לנסות. שירה
מלטפת את הכלב.
שימי (בשיא הרצינות)
כן, אבל את צריכה פחות בעדינות... שימי אוהב שמלטפים אותו חזק
יותר...
שירה מגבירה את העוצמה והמהירות של הליטוף.
שימי (מחייך)
כן! ככה זה יותר טוב...
שירה (מפסיקה ללטף את הכלב ומסתכלת על שימי ברצינות)
למה לשימי לא חוגגים ימי הולדת?
שימי
חוגגים! בטח שחוגגים... צריך פשוט להחליט מתי... את רוצה
שנחגוג לשימי יומולדת?
שירה
כן! ונקנה לו מתנות, ונעשה לו מסיבת הפתעה?
שימי (מתחיל להתלהב, ואז נעצר ומתחיל ללחוש)
כן! בטח שמתנות... אפשר אפילו מחר... אבל זה הסוד שלי ושלך...
טוב  שירה?
שירה מהנהנת בהחלטיות.

נירה נכנסת ועומדת בפתח של החדר ושניהם משתתקים.
נירה (עומדת עם ידיים על המותניים ונראית מעט עצבנית)
נו... שוב התחלתם עם המשחק הזה? שירה כבר מאוחר, תלכי לצחצח
שיניים ולישון.
שירה
אבל אמא... אני ושימי בדיוק..
נירה (יוצאת מהחדר)
בלי אבל שירה! עכשיו..
שירה מתכופפת ללטף את "הכלב", נותנת לו נשיקה על הראש. שימי
מסתכל עליה בחיבה, והיא יוצאת מהחדר . מרגע זה המצלמה הופכת
להיות בלי חצובה- שימי ממשיך ללטף את הכלב בשמחה.
שימי (קושר את הרצועה אליו ויוצא מהחדר)
בוא, שימי... טיול. אתה בטח כבר צריך להשתין...



3.חוץ. רחוב תל אביבי. לפנות ערב.
הסצנה מצולמת ללא חצובה.
שימי הולך ברחוב כשהרצועה בולטת מהכיס שלו. הוא נראה שקוע
ומהורהר. עובר ברקע זוג מחזיק ידיים, ושימי נתקע בגבר.
הגבר (בעצבנות)
היי! תסתכל לאן שאתה הולך!
שימי לא מגיב. הוא נעצר ליד עץ שקרוב לכניסה של מועדון. נשמעת
מוסיקת מועדונים ברקע.
שימי (מושך קצת את הרצועה מתוך הכיס)
בוא שימי, בוא הנה, האיש הזה דרך עלייך?
(המצלמה מתייצבת)
פתאום נכנסת בבת אחת נוגה לתמונה. היא לבושה בחצאית וחולצה
מוזרים, נעלי עקב משונות, ומשקפי קלאברים משונות. היא מתכופפת
לידו ומקיאה. שימי זז קצת אחורה בבהלה, ואז מתכופף לידה.
שימי (שם את ידו על גבה)
את בסדר? הכל בסדר?
נוגה (שמה את ראשה בין ידיה )
לא..כנראה שתיתי יותר מידי...
שימי
לעזור לך לחזור לתוך המועדון?
נוגה ( בחצי צעקה, נראית מבולבלת, ואז מתחילה לצחוק ולדבר
שטויות)
אני לא יכולה לחזור לשם...
ניר..., חבר שלי... ז"א... מי שהיה חבר שלי....הוא...אני... אז
מה שקרה זה שזה היה סיפור לא כ"כ נחמד... אבל העיקר שזה
נגמר... והנה! עכשיו פגשתי אותך... אתה דווקא דיי חמוד אתה
יודע?
שימי (מדבר בשיא ההתחשבות)
את צריכה עזרה? רופא? להזמין אולי אמבולנס?
נוגה (ממשיכה להחזיק את הראש בין הידיים ומחייכת חצי חיוך)
רק מים... אם אפשר...
שימי (עוזר לה לקום במהירות ומצביע לנקודה מסויימת)
מים... כן, מים זאת לא בעיה... אני גר כאן. ממש כאן.

4.פנים. חדר מדרגות. לפנות ערב.
שימי ונוגה עומדים בכניסה לבית שעל דלתו תלוי השלט:" כאן גרים
בכיף: שימי, יעלי, ורקסי." עם ציורים שמחים. שימי פותחת את
הדלת ומוביל את נוגה פנימה.


5.פנים. חדר שינה. לפנות ערב.
שימי נכנס לחדר שמלא אביזרים של כלבים, והמצעים שלו אדומים.
הוא מושיב את נוגה על המיטה.
שימי (יוצא מהחדר)
אני כבר מביא לך מים...


שימי שורק לעצמו וממלא כוס במים. הוא לוקח את הקערה של המים
שעומדת בצד וממלא גם אותה במים. הוא לוקח שתי כוסות ומתחיל
לצאת מהמטבח.

שימי (נכנס עם הכוס אל החדר)
הבאתי לך גם מים מינרלים וגם מים מהברז כי לא ידעתי אם...
הוא נעצר ליד המיטה כשהוא מבחין בנוגה ששוכבת במיטה ישנה עם
הבגדים, עם המשקפי שמש שלה שנמעכות לה על הפנים בצורה מצחיקה,
ועם נעליים. שימי מחייך לעצמו, חולץ לה את הנעליים, מוריד לה
את המשקפיים, מכסה אותה, ומכבה את האור.

6.פנים. חדר שינה. בוקר.
נוגה שוכבת במיטה ישנה כשלפתע נשמעת טריקת דלת רועמת. שימי
נכנס אל החדר כשהוא מחזיק מגש עם ארוחת בוקר,פרחים אדומים,
לובש סינר עם לבבות אדומים. הוא מניח את המגש ליד המיטה של
נוגה, ורואים ברקע תמונה של שימי מחובק עם בחורה,  מתכופף
בסמוך למיטה שלה, עם הגב אליה. הוא לוקח אחת מהקערות שעל המגש,
שופך אותה לתוך הקערה של הבונזו ומתחיל ללטף כלב דמיוני. באותו
הזמן נוגה מתעוררת ומסתכלת בתמיהה על שימי. היא עוצמת ופוקחת
את העיניים שלה כדי לראות אם היא חולמת. שימי מסתובב אל נוגה,
שימי (מחייך)
בוקר טוב! איך ישנת בלילה? תגידי שלום לשימי.. שימי (מצביע
למטה), ארצה! שימי, תן יד... תגיד שלום לנוגה?
נוגה (קמה במהירות ובבהלה מהמיטה)
אווץ...
מי (מצביע על הרצפה ומרים את הקול)
שימי! שב... ארצה!  אני מצטער על זה... (פונה לנוגה) הוא נבהל
לפעמים מאנשים זרים...
מסתכלת בשימי לכמה שניות במבטים של תדהמה.
נוגה (בתדהמה מוחלטת)
איפה לעזאזל אתה רואה פה כלב?
שימי (בשיא הרצינות)
צריך רק להאמין בשביל שהוא יהיה קיים...
נוגה קופאת לכמה שניות ומיד מתעשתת.
נוגה (נועלת נעליים במהירות)
איך הגעתי לפה לעזאזל?
שימי
את היית שיכורה לגמרי ואני...
נוגה
שאלה רטורית, חמוד. לא הייתי עד כדי כך שיכורה...
שימי
סחטתי לך מיץ תפוזים טבעי... אני מקווה שהוא לא חמוץ מידי...
נוגה
מה לעזאזל....
שימי ממשיך לעמוד כמו פוץ ליד המיטה, נוגה קמה במהירות מהמיטה
שימי
לאן את הולכת? הכנתי לך ארוחת בוקר?
נוגה
כן? אז תשמור אתה לכלב   שלך...
נוגה (צועקת ומתחילה לקפוץ על רגל אחת)
אוף! מה זה לעזאזל?
נוגה (מרימה עצם של כלב מהרצפה ומסתכלת עליה בגיחוך)
אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות....
שימי
נוגה אני...
נוגה (לוקחת את הנעליים האדומות המשונות שלה, את התיק, ומדדה
החוצה)
אל תיקח ללב כ"כ האה? פסיכים, זה פשוט לא הקטע שלי... אז בעצם
אפשר להגיד שזה לא אתה, זאת אני.
שימי
נוגה...
נוגה
אה... תלך, הכלב שלך קורא לך...

מנק' זו מצולם ללא חצובה- שימי בוהה לשנייה באוויר, ומיד לוקח
את הצלחת של האוכל שהכין לנוגה  ומרוקן אותה לתוך צלחת האוכל
של הכלב, ומלטף אותו.

7.פנים. חנות חיות. צהריים.
שימי ושירה עוברים עם עגלה בין הדוכנים של החנות חיות ושניהם
נראים נורא נלהבים. שימי גורר את העגלה, ושירה זורקת לתוך
העגלה כל מה שהיא רואה על המדפים. שימי מתקרב אל כלוב של תוכי,
ועושה לו פרצוף מצחיק, ושירה צוחקת וגוררת אותו משם.
8.חוץ. גינה ציבורית. צהריים.
שימי ושירה יושבים על ספסל. הם מוקפים בשקיות של חנות חיות.
שירה
עצמות בטעם בונזו?
שימי (מוציא מהשקית ומראה לה)
קנינו
שירה
עצמות בטעם דוגלי?
שימי (מוציא ומראה לה)
יש
שירה
קערה חדשה?
שימי (מוציא ומראה לה)
יש
שירה
שכחנו לקנות בלונים! אפשר ללכת  עכשיו הביתה, אמא קנתה לפני
שבוע המון בלונים!
שימי
שירה... עדיף שנחכה כאן עד שאמא תלך לעבודה... אמא לא תאהב את
זה שאנחנו חוגגים לשימי יומולדת...
שירה (בהתלהבות)
זה טוב גם בלי בלונים...
זאת הולכת להיות המסיבות יומולדת הכי טובה בעולם... שימי כ"כ
ישמח.. נכון שימי?
שימי (מלטף לשימי את השיער ומחייך)
כן... אני בטוח  שהוא ישמח...
שירה (החיוך נעלם בבת אחת)
אבל יש בעיה...
שימי (בפליאה)
מה קרה? קנינו הכל, לא?
שירה
אין אורחים... יום הולדת עם שני אורחים זה עצוב...
שימי (נעשה מהורהר)
לא נורא שירה, אני בטוח ששימי ישמח בכל זאת..
שירה
חבל שיעלי עזבה, היא בטח היתה באה, נכון?
שימי לא עונה וממשיך לשחק עם הרצועה האדומה.
שירה (מסתכלת לשימי בעיניים)
אתה מתגעגע ליעלי, נכון שימי?
שימי
כן, לפעמים... אבל עכשיו יש לי את שימי לטפל בו.
פתאום נכנס לפריים כלב עם פפיון מוזר ומתחיל לרחרח את השקיות
עם האוכל של הכלבים. שימי לוקח עצם מתוך השקית ונותן לכלב. הוא
רואה פתאום נעליים אדומות משונות מתקרבות בריצה והוא מרים את
עיניו למעלה ורואה את נוגה מתקרבת בריצה לקראתו.
נוגה ( רצה ומחזיקה רצועה)
דונה! לא! אני מצטערת נורא... היא כזו..
נוגה מזהה את שימי ויש בניהם חילופי מבטים, מבטי פליאה, ושתיקה
של כמה שניות.
נוגה (מגמגמת במבוכה)
היי... מה אתה עושה כאן?...
שימי
אני... זאת שירה... הבת של אחותי.. אנחנו... היינו בחנות פה...
בקניות...
שירה (מתפרצת לדבריו בהתלהבות)
אנחנו עושים היום מסיבת יומולדת! קנינו הרבה עצמות, ואוכל,
ו... אולי תבואי? אנחנו נורא רוצים אורחים! ושימי- ז"א, הכלב
של שימי נורא ישמח!
נוגה (מגמגמת במבוכה)
אני לא יודעת... היום אני קצת...
שירה
בבקשה! את יכולה להביא את הכלבה שלך... יהיה כיף! מה כבר תעשי
לבד בבית?

נוגה נראית מופתעת, כאילו שירה "עלתה על הסוד שלה".

שימי (בחצי גערה)
שירה! אני בטוח שנוגה מאוד עסוקה!
שירה
נו, הוא גר כאן! קרוב!
נוגה (מחייכת חצי חיוך)
אני יודעת איפה הוא גר...
שירה
אז את תבואי?
נוגה
אני... אני... אולי.
שירה מחייכת לשימי בשמחה.

9.פנים. ביתו של שימי. ערב.
שירה ושימי יושבים ליד שולחן ערוך עם מפה לבנה, בלונים תלויים
בחדר, ועל השולחן יש עוד שתי צלחות ערוכות. אחת ערוכה עם אוכל
נורמלי, והשנייה ערוכה עם בונזו ועצמות. גם שימי וגם שירה
חובשים כובעים של ליצני יום הולדת על הראש. באמצע השולחן מונחת
עוגת יום הולדת בצורה של עצם שהנרות שלה דולקים, יש דיסולב
מהנרות לנרות נמוכים, כמעט גמורים. (למעבר זמן)
הם שניהם יושבים ליד השולחן ונראים מתוחים.

שירה (מחייכת אל שימי)
שימי, אתה רוצה שהיא תבוא... נכון?
שימי (נראה מהורהר)
כבר מאוחר שירה...
אז נשמעת דפיקה בדלת ושימי קופץ במהירות, ונכנסת פנימה הכלבה
של נוגה, שהרצועה שלה נגררת מאחוריה.
נוגה (לוחצת על המתג של החשמל)
איפה מדליקים בבניין הזה את האור?

האור נדלק ובפתח עומדת נוגה לבושה במעיל כתום זוהר מזעזע וסרט
מוזר בראש.לכלבה שלה שגם לה יש סרט תואם מסביב לצוואר. שימי
ונוגה עומדים ומחייכים.
נוגה
מזל טוב..
שימי (פותח את הדלת בשמחה)
בואי, תכנסי...
נוגה מורידה את המעיל כשמתחת יש לה חולצה וורדה מוזרה ושימי
לוקח ממנה את המעיל ותולה אותו. שימי מזיז לה את הכסא, ונוגה
מתיישבת. שימי מתיישב לידה, ונוגה מחייכת אל שירה ושמה את
הכובע של הליצן שמונחת ליד הצלחת שלה על הראש.


10.חוץ. לפנות ערב. שדירה ציבורית.
שימי ונוגה הולכים בשדירה. נוגה עם הכלבה שלה.
נוגה
נהניתי הערב שימי...
שימי (מחייך אליה)
כן.. גם אני...
נוגה (צוחקת)
אני חושבת שגם דונה נהנית..
שימי מחייך אליה. שתיקה.
נוגה (נעצרת, מסתכלת למעלה, ומהדקת את הסוודר אליה)
קר הלילה... מריח כאילו הולך לרדת גשם...
שימי (מוריד את הצעיף שלו ובא להניח אותו עליה)
קר לך?
נוגה (מחייכת)
לא קר לי...
שימי מתכופף על ארבע וכורך את הצעיף שלו סביב הצוואר של דונה
ומלטף אותה.
שימי
הנה... ככה יותר טוב... בטח היא קופאת...
נוגה עומדת ומסתכלת על שימי כשהוא מתכופף. היא מעבירה קווצת
שיער מאחורי האוזן, ורואים שהיא נראית מהורהרת. שימי מתרומם
והם מסתכלים אחד על השני. שתיקה.
נוגה (מצביעה על שער ירוק של בית)
הנה הבית שלי... תודה על הליווי...
שימי
אין בעד מה...
שניהם ממשיכים להסתכל אחד על השני.
נוגה (מסתובבת ומתחילה ללכת)
אז לילה טוב...
שימי (מסתובב ומתרחק כשהוא ממולל את הרצועה)
לילה טוב
נוגה נעצרת, מסתובבת, ומסתכלת על שימי במבט מהורהר ופתאום
כאילו "קולטת".
נוגה (צועקת ומחייכת)
היי! שכחת את הרצועה בבית!
שימי מסתובב ומחייך אליה.


11.בוקר. חדר מדרגות. פנים.
נוגה מתקרבת אל הדלת של ביתו של שימי שממנה הורד השלט. היא
מניחה ארגז ארוז בסרט ליד הדלת, דופקת בדלת, ויורדת במדרגות
בריצה.

שימי רכון על הרצפה מלטף את הכלב, ושומע את הדפיקה. הוא קם אל
הדלת לבוש בחלוק ופותח אותה. הוא רואה את הארגז, פותח אותו,
וממנו יוצא גור כלבים קטן וחמוד. שימי עוצם את העיניים, ופוקח
אותן. (כמו נוגה בסצנה 6)

12.פנים. ביתה של נירה. יום.
נשמעת דפיקה בדלת ושירה פותחת את הדלת. שימי עומד בכניסה מחזיק
את הקופסא שבה קיבל את הגור ממקודם.
שירה (מחייכת)
מה זה שימי? הבאת לי מתנה?
שימי (מלטף את ראשה אבל נראה עצוב)
כן... למקרה שפעם תצטרכי את זה...

עריכה מקבילה בין שתי הסצנות:
13.חוץ. שדירה ציבורית. יום.
שימי משחרר רצועה כחולה מעץ שאליה הקשור הכלב החדש, ומתחיל
ללכת. הוא נראה קצת עצוב.
12.פנים. חדרה של שירה. יום.
שירה פותחת את האריזה ומוציאה ממנה את כל החפצים של שימי הקטן.
היא נראית מופתעת, ומחייכת לעצמה חיוך קטן.
חוץ יום. שדירה ציבורית.
שימי מתקרב לאותו ספסל שעליו פגש את נוגה, ונוגה יושבת שם עם
הכלבה שלה ומחייכת אליו. שימי נעצר ליד הספסל ומחייך אליה חיוך
קצת עצוב. נוגה זזה מעט, ומפנה לו מקום על הספסל.
פנים. חדרה של שירה. יום.
שירה רכונה על הרצפה ומשחקת "בכלב דמיוני". (מצולם ללא חצובה).