אני במיטה מחכה כבר שעות, מחשבות שאולי הוא יבוא, והוא לא בא!

כבר מיום שלישי בעשירי בחודש השלישי קיבלתי מכתב.
מכתב ממנו שהודיע לי שהוא יבוא בעשירי בחודש הרביעי, והוא לא
בא.
הוא אמר שאחכה לו עם הכותונת הכחולה עם הפרח הלבן בצורת ורד
שרקמתי בכוחות עצמי, מפני ששם בדיוק שם ניהיה לי כתם בצבעים
ובצורה שלא הולמים את הכותנת הכחולה מסאטן שלי. הוא תמיד חיבב
אותה, וביקש שכשהוא נוכח לידי, עלי ללבוש אותה, את הכותנת
הכחולה.
לא היה איכפת לו ששבועות היא לא עברה כביסה, שריחה כבר היה ריח
ניחוח של משהו שעבר זמנו. תלבשי אותה היה פוקד עלי.
אז לכבודו לבשתי אותה, אפילו קניתי עוד אחת ורקמתי עליה ורד.
אבל אותו אי אפשר לרמות הוא ידע שזאת לא זאת. ואמר לי להחליף
בכחולה שאהב. אז גם הפעם לבשתי אותה התקלחתי, התאפרתי בישלתי
ועשיתי כל מה שאהב.
אבל הוא, הוא לא בא. וכבר עבר שבוע ועוד שבוע ועוד שבוע.
ועכשיו כבר העשירי בחודש החמישי.
ואני עדין שכובה במיטתי עם הידיעה שהוא היה אמור להגיע, והוא
כבר לא יגיע כי ההוא שלי שהיה בשבילי ממש כמו נסיך, נהרג
בתאונת דרכים, ע"י שיכור שחשב שיש לו כוחות מיוחדים של נהיגה.
אז אני כאן במיטה מחכה  כבר שעות וימים, מחשבות שאולי הוא יבוא
והוא לא בא.