[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נטשה אייזלר
/
קוראים יקרים

גם אם היה לי מה לכתוב, בטח שלא הייתי כותבת את זה לכם.
קוראים יקרים, תמימים ובורים שכמוכתם. מנסים אתם לתפוס פיסה
קטנה של רגש בעודכם יושבים במונית שרות רועשת או רצים לנוחיות
באמצע יום עבודה, או אפילו לא מתביישים לקרוא בזמן שאמכם
מתלוננת על כאבי הפרקים שלה באוזנכם הטלפונית.

אינני ספקית שרות, ובטח שאני לא חייבת לכם הסברים. אני כאן
בכדי לספק את יצר הכתיבה שלי ולא את יצר הבריחה שלכם. כן, אני
נשמעת מתנשאת. וכי איך לא?
אתם, חודרים אליי, שופטים אותי, מבקרים כל תזוזה שלי - ולי,
בתום הכתיבה, לא נשארת אפילו אפשרות להגיב, להתגונן, לענות
ולהסביר. אתם מפשיטים אותי מבגדיי, עושים בי כרצונכם ומותירים
אותי ערומה בחדר. משליכים לעבריי את הבגדים ויוצאים את הדלת.
אפילו לא פוטרים אותי ב"תתלבשי". כך, ערומה ורועדת אני ניצבת
בחדר ריק מרהיטים ומלא ברגשות אשמה ובבושה צורבת.

אז מותר לי להישמע מעט מתנשאת. יש לי עדיין טיפה כבוד, גם אם
הוא הלך לאיבוד. מוטב לי לכתוב ולהתריס כנגד מה שלא יהיה ובפרט
שלא אצטרך ללכת כפופה ומבוהלת ברחוב מולכם.
האישה שנכנסת בדלת המשרד ומבקשת שאכבה את הסיגריה... תקפצי לי!
יודעת אני כי את יושבת כרגע, קוראת את השורות הללו בעוד בעלך
מבלה בחו"ל. הנה לך, כלבה! את מנסה להתחבא מאחורי השורות,
למצוא נחמה פרוטה? הצחקת אותי. הפנים האמיתיים שלך הם אלו
שעוותו את שפתייך לגועל ואנטיפטיות... את מחייכת? את נבוכה? את
לא מעניינת אותי בכלל. אני כותבת - אני אמיתית. אני את שלי
אומרת ומהלב... ואת?
(אני בטוחה שאת גם מדי פעם גונבת שאיפות סיגריה כשאף אחד לא
רואה)...

כן, גם אתה שם. כן, כן אתה... אל תסתכל הצידה. לא תמצא שם אף
אחד. אני פונה אלייך, טיפש! אתה, שלא הפסקת להביט לי על החזה
כשקניתי סיגריות אתמול בקיוסק.  לא, לא - אל תברח לי עכשיו...
אתה תקשיב לי עד הסוף, חתיכת סוטה. לא האמנת שקיים גם בן אדם
מאחורי ציצים כל כך גדולים ויפים, אה? אז מה כן חשבת? שהם
יחייכו אליך חזרה?  בזמן שאתה יושב במשרד המפואר שלך ומאונן
מול המסך, או קורא את השורות האלה (ומאונן..) המזכירה שלך
משתינה עליך בקשת. היא יודעת בדיוק מי אתה ומה אתה שווה. ואתה,
מפחד להודות שאתה מפחד, מתיימר לקרוא ספרים וספרות, משוויץ
בפניה בכל יום שעובר על כמה החיים שלך מלאים, נהדרים עשירים
ומהדורים. הצחקת אותה. הצחקת אותה ואותי. החיים שלך עלובים
ומעוררי רחמים. כן, תזרוק את הדפים הללו לפח... אתה מאחר
לקוקטייל על הגג של השותף שלך. לך. אל תשכח להשתכר ולעשות
מעצמך צחוק, שוב...

לא - אל תטיפו לי! אינני מקשיבה לכם יותר! הדעה שלכם עלי איננה
יותר לגיטימית מדעתי עליכם. מונופוליסטים ארורים! דתיים
פנאטיים! פרזיטים של שקר! קראו, קראו להנאתכם ודברו על זה אחר
כך במפגשי החברה הנלוזים שלכם. צחקו עליי בחוג משפחותיכם
העלובות. כן, גם אלו שמתיימרות להיות משפחתיות. גחכו בהנאה,
אמרו כמה אני פתטית, פטרו אותי בתנועת מחי יד. אמרו את שמי
בקול, תוך לעיסה מרובת רוק של פיתה ספוגת חומוס וחצילים
והכפישוני תוך מציצת פלפל חריף בין שפתותיכם.

תחנקו מהפיתות. אני לא כותבת לכם. גם אם היה לי מה לכתוב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
צהריים טיפוסי;

אלי אכל ג'לי
ומוש קרע את
שוש.
יוני ניחמד
קשישה
ואנחנו גלשנו
לבמה חדשה


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/1/02 9:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נטשה אייזלר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה