עוד חג אהבה אחד לבד, הוא חשב לעצמו. הוא ישב על הספה שלו
בדירה שלו בקומה ה-20 של גורד שחקים ניו-יורקי, הוא עישן עוד
סיגריה השביעית שלו בשעה האחרונה, הטלוויזיה לא סיפקה לא כל
נחמה בערוצים בהם לא שודרו תמונות מן המלחמות המשתוללות בעלום
שידרו קומדיות רומנטיות קלילות או דרמות משמימות, והן רק גרמו
לו להרגיש עצוב בודד ולא שייך.
הוא כיבה את הטלוויזיה והמשיך לשבת על הספה שלו בדירה שלו
בקומה ה-20, לידו נחו כוס ברנדי ריקה ובקבוק חצי מלא, אך גם
האלכוהול לא סיפק לא את הגאולה, הוא ישב לו על הכתף כמו תוכי
כבד ולחש לו באוזן עצב.
הוא ישב על הספה שלו בדירה שלו בקומה ה-20 וחשב במרירות, עוד
חג אהבה אחד לבד, הוא שם תקליט בלוז ישן בפטיפון שלו, זמרת
שחורה גוללה את יגונה בקול נמוך ועמוק, "my funny valentine",
היא שרה לו, הוא צעד אל המרפסת שלו.
הוא עמד והסתכל על העיר שפעם היתה החלום שלו, כן פעם הוא חלם
להגיע לניו-יורק ולהרוויח הרבה כסף ולהצליח, עכשיו הוא עמד על
המרפסת שלו בקומה ה20 בלב העיר והסתכל על הכל, היה לו את כל זה
אבל הוא היה לבד. בחגים זה הכי קשה, ככה תמיד אומרים, בחג
האהבה זה קשה פי כמה הוא חשב לעצמו. הוא נישען קדימה על המעקה,
קצת קדימה מדי.
בחג האהבה הבא הוא כבר לא יהיה...