כשהלילה יורד והטלפון לא מצלצל
אתה שוב פעם לבד
שרוע על מיטת עינויים קרה
מלטף עצמך בשריטות של עצבות.

כשהבוקר עולה והחלום הופך כרית
אתה עדיין לבד
צועד על חבל דק של סימני שאלה
יום חדש של רופא מאוהב ומיטה חולה.

איך עוצרים את השעון
כשהחיוך בדיוק על השפתיים?
איך שורדים במציאות שבה
אחד הופך פתאום לשניים?

כשהלילה יורד והטלפון מנותק
את שוב פעם לבד.
מתרוצצת עיוורת בחדר מואר
כאבים של הווה מפצעים של עבר.

כשהבוקר עולה והבריחה מתחדשת
את עדיין לבד
עוטה שריון על גוף של נערה
יום חדש של רופא מאוהב ומיטה חולה.

איך עוצרים ...