שלשום בלילה חלמתי שאני כרוב. לא סתם כרוב - כרוב לבן. אני
יושב בערוגת הכרובים הלבנים שבגינה שלך, שמנמן כזה כמו שכרוב
צריך להיות, וכל הכרובים הסגולים מסתכלים עלי בקנאה כזאת. אני
משיב להם חיוך פלצני ומלוקק כמו של איזה סוכן ביטוח שכרגע מכר
פוליסה שמנה במיוחד ומנסה להראות לעולם שהוא עשיר ומוצלח יותר
בכמה מיליליטר יותר ממקודם - והם לא.
אז אני יושב שם עם החיוך הפלצני שלי וכל הכרובות הסגולות
והלבנות מסתכלות פוזלות לעברי בהערצה. כי בעצם אפשר לומר שכרוב
סגול הוא די לוזר, אין לו הרבה אופציות. או מתובל במיונז או
שסתם חותכים אותו ומוסיפים לסלט ירקות. אבל כרוב לבן אפשר
לערבב עם סלט וגזר, אפשר לאכול חמוץ  מוקפץ סיני ועוד כל מיני
אופציות. אפשר גם כרוב כבוש, אבל לא מומלץ כל כך כי תראי מה זה
עשה לפלשתינאים...

שלשום בלילה חלמתי שאני כרוב לבן ויפה בערוגות הירקות שלך ושאת
בעצמך באה לאסוף אותי ואת עומדת מעלי, יחפה, עם שמלת הקיץ
הצהובה פרחונית שלך. ואם אני קצת מתאמץ אני יכול לראות לך מתחת
לשמלה תחתון לבן כזה מסאטן שקניתי לך לחצי שנה שלנו.
את מסתכלת מלמעלה בשתי עיניים ירוקות ואחרי שבחנת את כל
הכרובים בערוגות את אוספת אותי. רק אותי. ואוכלת אותי לבד. בלי
ההומו מהקורס טיס. אחרי זה את לוחשת לי שאני מצויין ושהתגעגעת
ואת רוצה שנחזור.

אתמול בלילה חלמתי שאת אומרת לי שאני חי בסרט. לא דוקומנטרי.
לא דרמה. סתם סרט. ובערב כשאני מתקשר המזכירה שלך עונה לי ושוב
אין לי אומץ להשאיר הודעה.
ואז את נכנסת עם ההומו ההוא שכבר סיים את הקורס ועכשיו הוא
טייס של מטוס קרב ואתם עוברים עוד מעט לדירה שכורה בשכונה יקרה
ליד הבסיס שלו ויש לו אוטו מהצבא ו...הלוואי שימות!!
אני מסתכל עליכם. אתם יושבים בדיוק מולי. שורה 11 כיסא שישי.
ההומו שם עלייך יד. בהתחלה על הכתף ואחר כך על הירך... והסרט
מתחיל. לא דוקומנטרי. לא דרמה. סתם סרט. ובמערכה השנייה אני
מופיע אבל את לא מזהה אותי כי בתפקיד שלי, בתור כרוב סגול, אני
חופש כל כך טוב שאפילו אמא שלי לא תוכל לזהות אותי.
אני מנסה לשחק אותה 'קול' כזה ואדיש אבל מתפלק לי ...ואמא שלי
בכלל לא שמה לב כי כואב לה כל הגוף מהניתוח והמזגן פה לא עוזר
כל כך. גם את לא שמה לב כי את בעולם אחר עכשיו , היות והיד שלו
כבר לא כל כך בירך.   בדיוק מולי אתם יושבים. בדיוק.

היום בצהריים חלמתי שאני כבאי. סתם כבאי, לא מאלה שמצילים
אנשים משריפות ענק וקופצים דרך חלונות בוערים עם תינוקות
וכלבים ואחרי זה מופיעים בסדרות שההוא מכל בודק מגיש. סתם
כבאי.
ושערב אחד אני יושב במשמרת לילה בתחנה ומשחק שש-בש עם הנהג של
הכבאית שקוראים לו עמרם. אחרי שיוצא לי שש-שש בקוביות אנחנו
מקבלים קריאה לשריפה בבית של טייסים בצפון-בון ומזנקים כמו
אריות לכבאית. כשאני מגיע לבית אני רואה אותך ואת ההומו
הבלונדיני שלך חסרי אונים ומאחורה יש להבות. הרבה להבות.
אז אני מפעיל את הזרנוק של המים ובמקום מים יוצא לי מיץ לימון.
ועם השפריץ של המיץ לימון שלי אני מטביע אותך ואת ההומו שלך
ומתבל את כל הכרובים הלבנים והסגולים בערוגות שלכם. גם את אמא
שלי עם הגוף המתפרק שלה שבין כה שווה בדיור כמו ערימת גרוטאות
חלודות. מאלה שיש ברחוב המסגר בתל אביב ושהיו פעם מכוניות לא
רעות בכלל... את כולכם אני מתבל בלימון. אחרי זה אני אוסיף
קצת מלח ושמן. אפשר גם סיני. אפשר מבושל ואפשר גם כבוש - אבל
לא מומלץ. כי תראי מה זה עשה לפלשתינאים.

מחר אני גם אחלום. שאת הולכת עם הילדים שלך לחנות ספרים ואחד
מהם, השמנמן הבלונדיני, יבקש שתיקני לו את הספר הזה ואת... את
קונה לו אבל מספרת שמי שכתב אותו זה איזה אחד פתאטי שחלם פעם
על כרובים וחיי ת'חיים שלו בפארנויה ובסרט ושאת רוב הסיפורים
והשירים בספר הוא כתב עלייך. זונה.