נצנוץ של גלקסיה רחוקה בערפל
מוביל אותי אליך, אל הפנים שלך
ואני חולמת עליך פה איתי
נוגע, מלטף, אוהב קרוב קורב
מעביר בידיים שלך את החשמל מכל תחנות הכח בעולם
זרמים של שכרון חושים.
ואני נסחפת הלאה עם הערפל
אל מקומות בהם לא הייתי מעולם
רק כדי לפתע להתעורר
כולי סהרורית
ולגלות שאתה לא פה
לא פה
לא פה איתי בכלל.
וזה לא עושה אותי עצובה
וזה לא מעלה בי כאב
כי אתה פה, תמיד איתי,
קבוע בתוכי
במרחב המטאפיזי שהולך וקטן,
מיום ליום.
ערפל בבוקר
והעיניים שלי מסרבות להפתח.
מרחק מטאפיזי או לא
אם העפעפיים יפרדו
אני אקום בתוך מיטה גדולה
וריקה. |
