איכה תפנה נפש אבדון?
ולאן תשאף?
אל מחוזות עבר מרפא? -
אל תוך מזור נכסף.
ואולי תיסחף היא אל בובת הסמרטוטים
אשר ליבה יהלום ספוג דמעות
ובעיניה אוקיינוס כאב,
אשר גליו הם חלומות,
שהתנפצו, באכזריות, על מזח המציאות.
ומה תלחש בובתי?
מה תזעק?
תזעק את סוד כאבה, הבזק עברי.
וכל מילה היא חץ חומצה,
הישר אל לב קיומי.
וכשתוצף נשמתי בדימום - בזיהום!
תתנקה תודעתי - תאפשר לאור לחדור,
אור היהלום.
וברגעי אור הנועד לאלים
אתחנן אך להביט בקרבך,
אך כיצד? דרך עינייך? -
לבטח אטבע.
וברגע תודעה טהור אוכח
כי סוד כאבנו הוא כארס הנחש
אשר יהוה מזור להרעלת דמנו
יפנה מקום לאור הגאולה.
ויפער חור במזבח הפחדים
וישתחררו נפשות האבדון
ויהפכו בשר אחד,
בשר שפתותינו.
בשר הגאולה. |
