את מסתכלת במראה
ורואה את מבטך הקודר, את עינייך העצובות
ושואלת את עצמך, עד מתי לבך ימשיך לכאוב?
את מבינה שאת לא שווה שום דבר
את מבינה שכל ייעודך הוא עבר
את לא מצליחה לקום על הרגליים
כל פעם שאת קופצת את נופלת למים - וממשיכה לטבוע
את לא מצליחה כלום, את ממשיכה לנסות
אך עכשיו את מתחילה לומר דיי.
את רוצה לוותר, שוב שואלת את עצמך, עד מתי?
עד מתי ימשיך הכלום הזה? הריקנות?

את אוהבת את החיים , אבל אליהם שם למעלה את מתגעגעת.
את מסתכלת במראה רוצה לבכות
אבל הדמעות הן מורדות , הן נשארות בזווית עיניך ולא זולגות.

את רוצה שהן ישטפו את פנייך ותרגישי את מליחותן על שפתייך
הרכות
את אוהבת את החיים לא רוצה ללכת מכאן
אבל לבך פשוט לא יכול לשאת את הגעגוע העצום שהוא חש.
כולם רוצים את טובתך??? לא ממש!!!

את מסתכלת במראה רואה את בבועת גופך
המבועת, המפוחד, נפשך יוצאת ממנו והוא נשאר קפוא
נפשך יוצאת לחפש לה דרך אחרת
כי היא לא מרוצה, היא לא מאושרת
את מרגישה שאכזבת, את מרגישה שהעצבת,
את מרגישה...

ונפשך מסתובבת עכשיו בעולם הגדול
מחפשת, מחפשת היא לא מוצאת
היא חוזרת וגופך שוב מתמלא בחיים
הוא כבר לא עומד קפוא
הוא פוקח עיניים, מתחיל לחפש, מנסה להבין
רוצה לאהוב, להיות נאהב
רוצה אושר והמון שימחה
הוא מוצא אהבה ופתאום את מבינה
את מסתכלת במראה רואה ילדה יפה
הוא גורם לך להרגיש אחרת
הוא נותן לך להיות מאושרת
הוא אוהב אותך ואת אותו
הוא רוצה שיהיה לך רק טוב
ואת, את עוזרת לו, מחייכת נראית מאושרת
ובפנים... מה קורה שם בפנים??