כחבית אני מרגישי עומס רב,צריכה לשמור על עצמי בטמפרטורה
הנכונה. תמיד העולם בטוח שהוא יכול להעמיס עליי מה שהוא רוצה,
בעיות, צרות של עשירים כמו שהוא אוהב לקרוא לזה. נו ומי זה
העולם לדעתכם? נכון,החבית הגדולה, היא ולא אחרת.
כולם בטוחים שהם יכולים לשלוט עליי ובמיוחד החבית הגדולה. "נו
אז מתי תביני שאני לא סתם עוד חבית?" אני אומרת לה מדי יום
ביומו ותשובתה היחידה שמופנת אליי ברוגע ובשלווה כמו כל פעם
"את החבית שלי עד שתצאי מהמפעל ועד אז זה לא ממש משנה אם אתה
מיוחדת או לא". תמיד אמרו לי שצריך למצות את הפוטנציאל עד הסוף
לא? אז קמתי הבוקר והחלטתי,זהו, אף אחד יותר לא ייקבע מי חבית
טובה ומי לא. אז החבית הזו שלפניכם החליטה לצאת לעולם הגדול.
לא שלא ניסיתי, אפילו כבר הייתי עם דלת חצי סגורה אחרי. הבית,
התחושה הזו שאי אפשר לשכוח, ניחוחות מבית אימא, קומפלימנטים
איך אפשר לוותר על כל זה?. אז החלטתי לחזור, ולהוריד פרופיל כי
חבית תמיד תישאר חבית,וחבית עם פוטנציאל תפצע יום אחד אולי
במקרה ואולי לא, לא?