בכלא בלי סורגים
יש את הנוף של סוף העולם
הרים מדהימים
ומים שמתחברים עם השמיים
וכל הדלתות פתוחות
ואף אחד לא מכריח אותך להישאר
ואתה עומד תקוע
והרגליים מסרבות ללכת
כמו מגנט שמושך ולא עוזב

אז אתה נשכב ושוכח מהכל
מהאכזבה שלך מאלוהים
מהחברה שאהבת ובגדה בך
ומלב שכואב וחונק כל יום
ואז דמעה אחת שקופה מתחילה לרדת
ואתה לא יודע בכלל למה זה קורה
ואתה מנסה להיזכר במשהו מעצמך
ושכחת כבר מי אתה ולמה החיים שלך נראים כמו שהם נראים
כל כך הרבה אנשים שהכרת
ואתה לא מצליח להיזכר מתי הם נעלמו
והרוח לוקחת אותך למעלה
והראש עולה לאוויר
והגוף נשאר ברצפה
ואתה מסתכל על עצמך מלמעלה
ולא מצליח לזהות
פעם אתה היית מישהו אחר
היום אתה סתם לבד
בכלא בלי סורגים.