|
בכלא בלי סורגים
יש את הנוף של סוף העולם
הרים מדהימים
ומים שמתחברים עם השמיים
וכל הדלתות פתוחות
ואף אחד לא מכריח אותך להישאר
ואתה עומד תקוע
והרגליים מסרבות ללכת
כמו מגנט שמושך ולא עוזב
אז אתה נשכב ושוכח מהכל
מהאכזבה שלך מאלוהים
מהחברה שאהבת ובגדה בך
ומלב שכואב וחונק כל יום
ואז דמעה אחת שקופה מתחילה לרדת
ואתה לא יודע בכלל למה זה קורה
ואתה מנסה להיזכר במשהו מעצמך
ושכחת כבר מי אתה ולמה החיים שלך נראים כמו שהם נראים
כל כך הרבה אנשים שהכרת
ואתה לא מצליח להיזכר מתי הם נעלמו
והרוח לוקחת אותך למעלה
והראש עולה לאוויר
והגוף נשאר ברצפה
ואתה מסתכל על עצמך מלמעלה
ולא מצליח לזהות
פעם אתה היית מישהו אחר
היום אתה סתם לבד
בכלא בלי סורגים. |
|
|
למה אני לא
מדברת בעיתון או
ברדיו כי זה אף
פעם לא מספיק
אני יכולה לתת
להם לשחות במעי
הגס שלי וזה לא
יהיה מספיק
מלוכלך בשבילם
אני יכולה לתת
להם להריח את
הנוד של הבוקר
מתחת לשמיכה
וזה לא יהיה
מספיק מסריח
בשבילם
אני פשוט לא אחת
שעושה פירסיניג
ברקטום
ומצתלמת צילום
קלוזאפ לשער של
אחד מעיתוניי
סוף השבוע |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.