לפעמים אתה מחפש את הקהל
שימלא כל חלל באוויר הדחוס,
רעשים צורמניים
יחלפו בתוך בועות ההכחשה בריחוף קל
כמו טיפות הטל.

קהל שיראה דרכך ובמגע יבש
ימחה את הזעה.
אתה טובע בקהל , מתמזג בים של פירטי לבוש,
מתנוון בים של פחדים .

אצבעות ידיך קופאות ,
קשייון מתפשט בלשונך,
שפתיך רועדות,
פרפור גסיסה של לילה.

החלל  סוגר עליך , מבודד את גופך
ואתה מכורבל בפינת עולמך
מתעקש  שעדיין לא הגיע בוקר.

במאמץ אחרון - הקהל האדיש מראה סימני חיים
קולות השתנקות עולים סביבך
מנסים לומר משפט
ונחנקים.