לפעמים הייתי נקלע להרהורים מזדמנים.
סתם, באמצע ישיבה משעממת, ברחוב, במקלחת.
ואז, הייתי חושב על היום שבו ידרוס אותי חתול,
היום שבו אני ארגיש כל כך רע, שכבר יימאס לי מהכל, מהעבודה,
מהמוזיקה, ממנה, מעצמי.
המחשבות היו באות מעצמן, לא יכולתי לשלוט בזה.
דמיינתי את עצמי הולך בשלווה ברחוב, בדרך לאיזה אירוע מצועצע,
לבוש בחליפה של מאפיונר, ומהפינה מגיע רעש חזק ומוזר, רעש
שמזכיר רעש של טרקטור, רק שאני כאילו נמצא בתוך המנוע שלו.
ואז, בזמן שהאוזניים שלי כמעט מתפוצצות מהעוצמה, מופיעה מעבר
לפינה מכונית צעצוע ענקית, וחתול נוהג בה.
פתאום הרחוב מתרוקן ואני מוצא את עצמי לבד באמצע הכביש והחתול
מתקרב, אני כבר יכול לראות את המבט בעיניים שלו, מין מבט של
כלום, כאילו העיניים שלו הן סתם ציור, והוא בוהה בי עם העיניים
הריקות שלו וממשיך להתקרב עד שהוא כבר ממש קרוב.
אני לא מצליח להזיז את עצמי והחתול כבר ממש קרוב אליי, עוד
שניה והוא דורס אותי.
בדרך כלל הייתי חכם מספיק בשביל להעביר נושא בקטע הזה, ולחזור
לעצמי.
אני זוכר שפעם ניסיתי לספר לה על זה.
הגעתי לקטע של החתול וראיתי בראש את העיניים שלו ולא יכולתי
להמשיך. היא שאלה על מה לעזאזל אני מדבר, אמרתי "לא משנה"
והלכתי, ותוך שניה היא שכחה מזה.
ניסיתי להמשיך בחיים כרגיל אבל כבר לא יכולתי.
זה כבר הגיע למצב שהייתי חושב על החתול כל הזמן, כל הזמן
התמונה הזאת שלו מתקרב ובוהה בי הייתה תקועה לי בראש.
עד שיום אחד זה הפסיק, אפילו לא שמתי לב שזה הפסיק, זה פשוט
נמחק לי מהראש.
מחשבות אחרות החליפו את החתול, פחות טורדניות.
המשכתי בחיים, קודמתי בעבודה, החלפתי נשים כמו גרביים, חייתי.
חלפו בערך 5 שנים והוזמנתי לחתונה שלה.
תכננתי ללכת עם איזו אחת שיצאתי איתה באותה תקופה, אבל היא
חלתה, הבת זונה.
אז הלכתי לבד. לבשתי חליפה, שאמא שלי קנתה לי ליום הולדת 30,
הרגשתי דווקא בסדר, הרבה זמן לא הייתי בחתונה, קיוויתי שיהיה
אוכל טוב.
הלכתי ברחוב, מנסה לתפוס מונית, המרצדס שלי הייתה במוסך, ואז
הכל קרה.
אותו רעש חזק, מתקרב, המכונית הענקית מופיעה מעבר לפינה,
והחתול.
שוב, הרחוב התרוקן ואיכשהוא הגעתי לאמצע הכביש, החתול מתקרב,
הרעש מתחזק, אני רואה את העיניים שלו, הוא בוהה בי וממשיך
להתקרב, הרעש בלתי נסבל והמבט שלו פשוט תוקע אותי במקום.
הייתי בטוח שאני שוב מדמיין, ניסיתי לחזור למציאות, אבל לא
דמיינתי, הפעם זה היה אמיתי.
החתול היה כבר ממש קרוב ופתאום הוא האיץ, הרעש נחלש מעט,
והמכונית הענקית עלתה עליי, פשוט דרסה אותי.
לא הרגשתי כאב, או עצב.
זה היה אחד מאותם ימים,
היום שבו דרס אותי חתול.