צביקה אמר לי שהוא אוהב אותי. המילים האלו "אוהב אותי" כל כך
מילים עמוקות ויפות, אבל לא אמיתיות. אני כבר איתו 5 שנים וכל
יום הוא אומר לי "נילי אני אוהב אותך". אבל כל לילה הייתי
יושבת באמבטיה ובוכה, בוכה על הטעות שנתתי למילים הנוראיות
האלו לחטוף אותי. המילים האלו כל כך חזקות שאי אפשר לעמוד
בפניהם, לא משנה כמה סבלתי, תמיד כששמעתי "אני אוהב אותך" הכל
נהפך לי לורוד. הסבל בלשמוע את מה שהוא אמר "נילי בואי מתוקה
בואי אלי", אני הייתי אומרת לו "נו צביקה לא עכשיו, אני מכינה
ארוחת ערב, בוא בוא לאכול" והוא היה מתרגז ומתחיל לצעוק "נילי
נו יאללה בואי כבר שאני לא אתעצבן, נו את יודעת שאני אוהב
אותך" ואז הייתי מתחילה ללכת לעברו והוא היה מפריח לי נשיקות.
התקרבתי אליו, היה רגע של חושך ואז הייתי מוצאת את עצמי על
הריצפה, מלאה דם. ואת צביקה מסתכל עלי ואומר לי "את יודעת שזה
באשמתך".
היום אני כבר לא סובלת ממנו. כי המילה האחרונה שהוא שמע זה היה
ממני, ואמרתי לו:
"צביקה עכשיו זה באשמתך". |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.