בתוך ים של פנים-
אני סוטה
בין רבבות איים-
אני מרחף
בקצב של מילים -
אני נכנע
כדי לא להתמכר לה.
בערב של צללים אני נכנס, ומתדרדר, ומתמכר
לפנים שוחקות
לשדיים מקפצות
לערוות שלוחשות לי
לבוא ולבוא ולבוא ולבוא

יופי, אסתטיקה, צדק ובושה

יופי הוא החיוך שאינו נגמר
שמאיר פנים ומצית את האש.
אסתטיקה היא משלב של חיוך, של מגע
שמרגיש נקי ונותן להתקרב.
צדק זו אמת
שאומרת ולא מסתירה
שסולחת, אך זוכרת.
בושה היא השקר
לעצמי, לרעיי, לאלוהי...

כשיש נשמה והיא מקרבת
כשאין מאחור חשיכה
ולפנים מחיצה,
כשהילה אותה אופפת
של יראה, של כבוד
אתן לך לבוא אלי.