אנחנו חיים בכלא, קיבלנו מאסר עולם
נולדנו לתוך כדור שאי אפשר לצאת ממנו
נודנו לחברה, לכללים, לחוקים והגדרות
נולדנו כדי להפנים את הרגשות.
נולדנו לחלומות, שלא שלנו בכלל
נולדנו עם עיניים שלא רואות, אבל...
באנו לחפש, לחפש את עצמנו בתוך כל התוהו ובוהו הזה
ולמצוא את השלווה.
האם זה אפשרי, כן! זה קל? ובכן...
כמה פעמים אמרנו לעצמנו שהיינו רוצים ש...
והלוואי ו...ואם הייתי עושה ככה ... אז...
כמה פעמים באמת נתנו לתחושות לפעול מעצמן
כמה פעמים הרגשנו את עוצמתן.
למה אנחנו חיים את העבר?
למה אנחנו רודפים את העתיד כשעדיין איננו כאן?!
האם ההווה לא מספיק טוב, כאן ועכשיו לא נראה טוב?!
בואו ונצא מהכלא הזה בואו נתחיל לחיות,
ובלי כל מיני הגדרות מטומטמות
בלי לתקוע יתד, בלי לכבוש, בלי מרפקים ובלי ציונים
נצא אל החופש המדהים.
הבית הוא עצום הוא לא רק איפה שנולדנו לגדול
נצא מהטריטוריה שסימנו לנו ונצא להכיר את העולם הגדול
ובכלל את עצמנו, נצא לאן שיוביל ליבנו
הזמן הוא הווה הוא לא מחר,
ואל נחשוב לרגע שזה מאוחר
נקום, נציל את עצמנו מגזר הדין החברתי
נהיה כנים עם עצמנו, שזה יהיה פעם אחת אמיתי
אל נחשוש, אל נהיה אדישים, פשוט נלך עם מה שאנו מרגישים.