הכל התחיל בשיחה שלי עם חברה שהתנהלה באיי קיס, התחלנו לנתח
סמיילים והגענו לזה ומייד החלטתי שעליו אני צריכה לכתוב
סיפור.

בעקבות הסמיילי של עדי:
:) (תדמיינו שיש לו כוכבית קטנה ליד העין השמאלית (כאילו שהוא
בוכה))
דמעה אחת של אושר

הוא לא היה מקובל כל כך. ליתר דיוק הוא לא היה מקובל אף פעם.
אנשים ראו אותו וצחקו, הם חשבו לעצמם שלא אכפת לו, כי הרי מי
הוא בכלל? סתם עוד אחד.
ואז היא הגיעה.

הכל קרה ביום אחד גשום, לא גשום מאוד אבל גשום. הוא הלך ברגל
בדרך לבית ספר, הוא ראה סביבו את כל הילדים מהכיתה שלו ושמח
שיש גשם ולאף אחד לא היה כוח ללכת אליו ולבעוט בו.
הוא הלך לאט, מקווה שאולי בדרך יקרה לו משהו, ידרס או יפול
וישבור את הסנטר. הכל בשביל לא ללכת לבית ספר. היה לו רע שם.
ואז הוא ראה אותה, כנראה שגם היא ראתה אותו, המבטים שלהם
הצטלבו והוסטו רגע לאחר מכן בגלל המבוכה שבדבר. הוא אף פעם לא
ראה כמה שהיא יפה.
גל של תיירים הגיע לפתע, הוא איבד אותה, היא היחידה שאי פעם
הסתכלה עליו בפנים, היחידה שלא צחקה עליו וקיללה, היא, זאת
שחייכה אליו.
הוא הגיע לבית ספר, 3 דקות לפני שמונה, יש לו עוד זמן.
הוא העדיף שלא להכנס ישר לכיתה והלך אל החצר, אל הפינה שלו.
הפינה הזאת הייתה חבורת שיחים שהייתה רק שלו, הדבר היחידי שהיה
רק שלו, שם הוא נהג להסתתר מפני המפלצות מהכיתה שלו.
צלצול קטע את מחשבותיו, הוא הרים את תיקו מהאדמה הרטובה ופנה
אל הכיתה.
השיעור עבר לאט מתמיד, הוא לא יכל שלא לחשוב עליה, על החיוך
המקסים שלה.
כשהסתיים השיעור הוא לקח את תיקו ופנה שוב את הפינה שלו. הוא
יצא החוצה אך שמע קול חלוש קורא לו. הוא עצר לרגע אף מייד
המשיך ללכת, הוא בטח מדמיין.
אך הקריאה לא הפסיקה. הוא הסתובב והופתע לגלות שזו הייתה היא,
היא עם החיוך המקסים, היא שחייכה אליו היום בגשם. הוא לא
האמין, הוא שפשף את עיניו וגילה שהיא עדיין שם. היא צחקה. היה
לה צחוק עדין כזה וביישן, הוא אהב את הצחוק שלה.
הוא חייך אליה בחזרה - חיוך אמיתי. הוא הושיט לה את היד ולקח
אותה איתו לפינה שלו.
בסוף ההפסקה הם פנו אל הכיתה, מחזיקים ידיים ומחוייכים. הכל
היה כל כך מושלם.
בכיתה הוא פגש אותו, הוא שתמיד הציק לו, ירק והרביץ וקילל, הוא
ראה אותם מחזיקים ידיים וקילל. הוא קילל אותה,אחר כך לקח את
ידה והפריד אותו ממנו, היא נאבקה אך הוא היה חזק. הוא שחרר את
ידה ושאל אותה מה היא עושה עם לוזר כמו זה והצביע עליו, היא
ענתה שזה לא עניינו והלכה.
הפעם האחרונה שהוא ראה אותה היתה כשהם הרביצו לו עד זוב דם,
הוא ראה אותה צועקת וצורחת שיפסיקו אבל הם לא הקשיבו. על זה
הוא חשב כשכבר לא היה בין החיים ועל לחיו זלגה דמעה. דמעה אחת
של אושר.