אז בימי הרחובות הרחבים
אנשים ישנים
תל אביב של צבעים אחרים
עטיפה מעורפלת:היום, השעה, מי היית את?
מי הייתי אני
ורגע אחד מדוייק, מוכה נפטלין: שפתייך בשלי.
עפר של שנים נישואים ילדים גירושים
ואבלות ועוולות כאבים ושמחות ריגושים
קובר בתוכו תחושה אחת חזקה:
מי את, סינדרלה של נשיקה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.