סתם יצא לה שם רע, לנורית. נו, אז היא אכלה התפוח. אז מה? מה
היא הייתה אמורה לעשות, להסתכל עליו? תפוחים נועדו להיאכל.

ואז מה אם היא הלכה לשחק עם ילד אחר? היא לא התחייבה לשום דבר.
בסך-הכל קיבלה תפוח.

ופרח.

היא לא ידעה. היא לא ידעה שהפרח זה יותר מפרח. שהפרח זה הכל.
איך היא הייתה אמורה לדעת? היא יכלה אולי להבין מהרמיזות, אבל
זה מעולם לא נאמר במפורש.

החבר האחר - אני לא יודע אם הוא יודע עלי ועל נורית. ועל הפרח.
כשהוא עובר לידי אני מסתכל עליו, מנסה לקרוא בעיניים שלו משהו,
אבל לא מגיע לשום מסקנה. אני יודע שהוא מסתכל עלי, אבל אולי זה
בגלל שאני מסתכל עליו.

גם על נורית אני מסתכל, אבל היא לא מסתכלת עלי בחזרה. היא תמיד
עסוקה במשהו אחר בכיוון השני.
האמת שאני מבין אותה. מתישהו יצמח לי עוד פרח. בינתיים אני
מסתפק בלהסתכל על נורית.