אני לא אשכח אותו, הבחור מהקורס....
כשהוא נגע בי....
אספר קצת על עצמי.
בת 35, גרושה, 3 ילדים, שמורה טוב מאוד, דוקטורנטית למטימתיקה
בטכניון, חבר מקסים, מרכז הארץ, מספיק.
באמצע החיים החלטתי לקחת פסק זמן, קורס של משרד העבודה - 'הסבת
אקדמאים למתכנתים' - בדיוק נפתח, עברתי מבחנים (די בקלות),
הראיונות היו סתמיים וזהו, אני בפנים. הקורס הועבר במיכללה
בשרון, נמשך שבעה חודשים, חמישה ימים בשבוע, מתשע בבוקר ועד
חמש בערב, היה "נחמד" ולא ארחיב עליו את הדיבור. על דבר אחר
כן.
ה
בחור.
מממ.... אני נזכרת בו, הוא היה מקסים, שובה לב, צעיר בן 28,
בעל שימחת חיים אמיתית והיתה בו מן חיות כזאת, בלתי רגילה,
בריאה, טובת לב.
והיו לו עיניים...
הוא היה מדהים.
בכל בוקר הוא היה מברך את כל הכיתה בבירכת 'בוקר טוב', ממש
עובר בין כל אחד ואחד מאיתנו, ומברך בעדינות, היינו 25. לפעמים
הוא היה מאחר, וגם אז לא שינה ממנהגו, רק שהפעם גם המרצה באותו
בוקר היה "זוכה" ב'בוקר טוב' המפורסם. תארו לכם מצב מוזר:
תלמיד נכנס באיחור לכיתה, עובר מתלמיד אחד לשני, "בוקר טוב לך,
אהלן, בוקר טוב, בוקר טוב גם לך...." .
שקט בכיתה ,תלמיד מ
אחר עובר ומחלק בחיוך יפה 'בוקר טוב'
נעים. כמובן, גם המרצה היה 'מאוהב'. לא שהוא ניסה להתחנף, ממש
לא, הוא פשוט היה הוא: אמיתי, ישיר מאוד, פתוח, כריזמטי אבל לא
מתנשא, לא מנסה להרשים, ועם זאת מרשים ביותר.
הוא היה רזה, בעל מראה גיבעולי, היתה לו עמידה מאוד יציבה,
סרגלית ממש, בתוכה עמד, בטוח בעצמו ומחייך חיוך ביישני. תמיד
מוקף בחבריו מהכיתה, לא גבו
ה ,בערך 1.80, אולי קצת פחות,
ועיניים, ירוקות וגדולות, מידי פעם הייתי מוקסמת ממראה
סטודנטית צעירה עוברת לידו וטובעת במבטו, עד שהוא נאות לשחרר
אותה בעיניו ,ובחיוך מקסים.
בבוקר, כשהיה מברך כל אחד ואחד, כשהיה מגיע אלי, כשהיה מברך
אותי, א ו ת י , בבירכת הבוקר המקסימה, הוא היה לוקח את ידי
בידו, יד חמה, לא גדולה, אוהבת, היה מביט בי בעיניו, חודר
לתוכי בעיניו העמוקות ולוחש: "בוקר טוב נירה" וחיוכו הטוב
ממיס...
באותו הרגע היינו רק אני והוא - העולם מת, הכל קרס, אין ילדים,
אין חבר, אין קורס, אין דוקטורט, אין כלום.
יש נירה ויש אותו.
ידעתי שבאותו הרגע הוא היה שם, כולו בשבילי, ושלי. לרגע נתון
בבוקר, בכל בוקר, אהבתי אותו כמו שלו אהבתי מעודי. לשנייה
אחת, ידעתי, שהגבר הרוחני והשרמנטי הזה, עם החיוך האוהב
והעיניים החודרות, המדהימות, פשוט היה שם בשבילי.
לא הייתי צריכה יותר....
