מוקדש לחברי גד יהודה שימל ז"ל, שנהרג ביום השנה הראשון
לחתונתו בתאונת דרכים קטלנית.
עיני השכול הריקניות
ניבטו אל חיינו
טיפסו בעד חלוננו
ודמעותיו בדמעותינו
מבכה את מתיו הרבים
מבכה את סכלות האנשים
את קוצר דעתם
את קטנות מוחם,
את מעשיהם המביאים כליה
עליהם ועליו.
יודע כי בארץ החיים שלהם
הוא זה שחורש בתלמיו הקשים
את גפנם ותאנתם,
הוא הוא המשקה את גן העדן שלהם,
שר צללים של צבא מרום
בידיו אוחז נשמות האנשים
להחזירם אל גנזי שמים
הולך הוא אדון החידלון
עם צבאותיו
עם כל שמותיו
עם הבטחותיו
אל ארץ צייה
אל שממה ועזובה
ובדרך מפיל מלאכים
מצבא שמים
ומצבא הארץ
חללים
חללים
עד בוא אור עולם.
כסלו התשנ"ט |
