מנותקת מהכל וכשכולם כבר ישנים אני אבכה את כאבי עם הירח
והכוכבים כשרק הרוח הוא בן בריתי האמיתי. הירח הלך ואתו כל
הכוכבים והשמש תבוא ותעיר אותי מעולמי האפל והחשוך בוא הגשם
יורד ואני לא נרטבת איפה שהכל פורח אך לא חי המקום בו אני
נושמת אך לא רואה את האוויר.
בעולם בו אנשים אינם אלא בובות משחק בידי האלים והיכן שלרגשות
יש מקום מועט והם אינם מוערכים כפי שהם. ורק הרוח שיודע הכל
ינשוב וילחש באוזני את התשובה לשאלותיי וטענותיי ולא השמש ולא
הירח וגם לא הכוכבים ישמעו. ובלילה שוב אבכה ובבוקר אסתובב בין
הבובות שבחדר הגדול ולא יהיה לי אף חבר ואף ילד לא ייקח בובה
כמוני לשחק איתה. כי איזה ילד ומי ירצה בובה בלויה מלאה בחורים
ודהויה כשחוטיה כבר כולם פרומים ועיניה כבויות, מי ירצה לשחק
עם בובה שכזו? מי ירצה להיות חבר של ילדה כזו? ילדה כמוני..

רעות גוטמן
29/12/2001

...היום בו כבה ונפל עולמי.