שלום, קוראים לי אבקי. כן כן, אתם קוראים נכון. אני יודע שאבקי
זה לא שם טיפוסי לכלב, אבל הבעלים שלי, נער בן 16 העונה לשם
שי, החליט לעברת את השם "דסטי" לאבקי, וככה נתקעתי עם השם
המוזר הזה.
אני פינצ'ר גמדי בן 3, ואני חייב להודות ששי מאוד אוהב אותי,
והאמת שאני מאוד גאה להיות הכל שלו.
סבא של שי, שי, היה המנכ"ל של גן החיות התנכ"י בירושלים במשך
שנים, ולמעשה הוא המודל לחיקוי של שי שלי. אבל הדבר הכי טוב
בסבא שי אלו הסיפורים שלו. שתבינו, הוא כבר בן 80 ומגיל 0
מתעסק עם חיות, ואני ושי ג'וניר מאוד נהנים להקשיב לסיפורים
שלו על בעלי החיים. אבל הסיפור שאני הכי אוהב לשמוע זה הסיפור
על מושון.

לסבא שי, כשהיה בן 15, הביאו מגן החיות את מושון התרנגול כדי
שישגיח עליו לתקופה קצרה. שי התנדב בגן החיות כבר שנים, ולכן
נדרש לשמור על בע"ח בביתו לעיתים קרובות.
מושון היה עדיין אפרוח קטן ושי מאוד נקשר אליו. הוא היה משחק
איתו כל היום כל יום בגינה, והזניח בשבילו אפילו את כלבו האהוב
דסטי.
מושון היה ישן בחדרו של שי למרות התנגדותה של אמא של שי שדרשה
שיישן בחצר בכלוב. וכך תמיד כשהיתה אימו נרדמת, היה שי לוקח את
מושון לחדרו משחרר אותו מכלובו, שם אותו על הכרית ונרדם.
הזמן עבר ומושון גדל ונהיה לגבר, שי ידע שהזמן עם מושון הולך
ואוזל, ובקרוב, כשיגמרו החגים, יצתרך להגיד לו שלום. הוא התנחם
בעובדה שיתראו כל יום בפינת החי של גן החיות.
הימים היו 10 הימים שבין ראש השנה ליום כיפור. אבא של שי הביא
לבית כלוב קטן עם תרנגולות, לכפרות שיעשו ביום כיפור.
שי מאוד אהב את מנהג הכפרות, הוא תמיד הרגיש אחריו שכל חטאיו
נמחקו, ושהוא הולך להחתם בספר החיים גם השנה.
הכלוב עם התרנגולות לכפרות היה מונח בחצר במרחק רב מכלובו של
מושון, וחוץ מלהביא להם קצת גרגרים, לשי לא היה קשר אלהם כלל.
ערב יום כיפור הגיע . אבא של שי כינס את כל המשפחה ועשה עליהם
כפרות. לרגע קל  עבר גועל בראשו של שי למראה התרנגולות
השחוטות, אך זה נמשך שניות מעטות בלבד. בתום הכפרות הלך שי
לחצר לבדוק מה קורה עם מושון. מושון לא היה בכלוב, במקומו עמד
תרנגול ששי בכלל לא הכיר. שי הבין שמישהו עשה טעות נוראית,
ופרץ בבכי.

אני דווקא חושב שהוא היה צריך לחייך. כל הסיפור גורם לך להבין
כמה החברות היא שהופכת דברים ליקרים. אבל עזבו, מה אני מבין?,
אני כלב לא פילוסוף, וחוץ מזה אני צריך ללכת, סבא שי בדרך
אלינו, מחר יום כיפור והוא עושה על כולנו כפרות (הפעם עם כסף).