איש המערות / אך, הסופגניה |
כזו עגלגלה, רכה, חמה...
והריבה המבצבצת, כמו עיניים מבעד לרעלה, קורצות ורומזות מה
מחכה שם פנימה...
והריח העולה ממנה, מעיד כמה משתוקקת היא וקוראת "קח אותי, אני
שלך"...
ומגע הלשון בריבה, מלקקת עד תום אל תוך הסופגניה, מחליקה במרקם
החלק של הבצק באותו כיס בו היא נמצאת...
ואם בתנועות עיסוי קלות חשים את רכותה, לפעמים פורצת הריבה
מעצמה החוצה....
.
אך, הסופגניה...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|