היו היתה בארץ רחוקה מאוד ילדה. הילדה הזו לא היתה סתם עוד
ילדה רגילה שאפשר למצוא בכל מקום שבו מחפשים, הילדה הזאת היתה
נסיכה, נסיכה אמיתית, כזאת שנולדה לאמא מלכה ואבא מלך. למען
האמת כמה שהתואר "נסיכה" אולי נשמע כמו תואר לאדם ממש מיוחד,
היא היתה ילדה די רגילה, אמנם היא גרה בארמון גדול ולמדה בבית
ספר מיוחד לנסיכות, אמנם היה לה כל מה שהיא אי פעם רצתה
וביקשה, אמנם היא היתה יפיפייה אמיתית והיתה לה ייראה נסיכותית
שכזו, אבל בסך הכל היא היתה די דומה לכל ילדה לא נסיכה
בגילה...
כל בוקר הנסיכה היתה קמה, יורדת למטה אל חדר האוכל המפואר של
ארמונה, לוקחת את הכריך שאמא שלה (המלכה בכבודה ובעצמה) הכינה
לה עם המון אהבה, מפהקת קצת, מייללת קצת על עוד יום לימודים
ויוצאת לבית הספר.
בבית ספר לנסיכות (שבו למדו נסיכות מכל העולם) לימדו את
הנסיכות איך לאכול בנימוס,
איך לרקוד ריקודים מלכותיים שכאלה, איך להיות תמיד חייכניות
ונחמדות, אבל בעיקר איך לתפקד כנסיכות (ומלכות לעתיד..)
למופת!
למען האמת לנסיכה שלנו (שכבר לא כיף לה שקוראים לה "נסיכה", אז
פשוט נקרא לה גיל)
קצת נמאס מכל החיים המלכותיים האלו שלה, היא ממש נהנתה לשתות
,לעשן (לא תמיד מה שמותר...) , לשחק סנוקר ואפילו לזיין נסיכים
פה ושם, אבל כמובן שהתנהגות מהסוג הזה לא נאה לנסיכה אמיתית,
וגיל שלנו החליטה שנשבר לה מכל הקטע הנסיכותי הזה והיא החליטה
למרוד!
בוקר אחד בערך באמצע כתה י"א היא פתחה את עיניה בבוקר
(כרגיל..) והחליטה שהיא לא הולכת היום לבית ספר. אבא מלך בדיוק
היה במסע מלכותי באסיה ולכן אמא מלכה נאלצה להתמודד עם מצבה של
ביתה בעצמה. בהתחלה היא לא חשדה שמשהו לא בסדר, לא פעם גיל ממש
לא רצתה ללכת לבית ספר ורק התפנקה בארמון כל היום,
אבל אחרי שבוע שגיל פשוט סירבה לצאת מהחדר, אפילו שהציעו לה
סוס חדש או משרתת חדשה, משהו התחיל להסריח שם... (יכול להיות
שסתם זה היה הגראס שהיא עישנה כל היום בחדר...) וזה בהחלט לא
מצא חן בעיני אמא שלה וגם בעיני אביה שהוזעק מהר חזרה לממלכה.
למרות כל המחשבות של הזוג המלכותי על לשלוח את גיל לאיזו
פנימייה מרוחקת להפרעות התנהגות אצל נסיכות ולמרות מה שכולם
אמרו על לנשל אותה מהירושה,
הוריה האוהבים של גיל למרבה הפלא הלכו על הגישה של פשוט לשתף
פעולה ולתת לה לבחור את הבחירות של עצמה (הם היו שליטים
ליברלים מאוד..).
וכך לאחר רביצה של שנה בערך בארמון, קבלת שריטה עמוקה במיוחד,
הרחבת רשימת הכיבושים שלה (שבמהלכה היא אפילו גילתה את
הפוטנציאל הטמון בנערים הפשוטים נתיני הממלכה..) והתנוונות
שרירים קלה, גיל שלנו החליטה לצאת לדרך!
היא פתחה את האטלס הלימודי שלה (שהעלה כבר אבק...) בנושא
"מקומות אשר רגלה של נסיכה לא דרכה בהם", היא עצמה את עיניה ,
רצה עם האצבע שלה ונעצרה על מקום ששמו אוסטרליה.
כבר באותו יום היא דרשה שיעשו ההכנות הנדרשות לנסיעתה, הזוג
המלכותי לא ממש התלהב מהרעיון, אבל מכיוון שאבא שלה גם טייל
הרבה בעולם, הוא לא יכל להגיד לה כלום והם רק איחלו לה כל טוב,
בהצלחה ושתשמור על עצמה טוב טוב (כראוי לנסיכה).
מה אני אגיד לכם... גיל לא זוכרת הרבה מהטיול שלה בארץ המוזרה,
היא אכלה שם דברים, בלעה כל מיני עצמים משונים ורקדה עד לאובדן
חושים במסיבות פרועות עד אור הבוקר...
שהיא חזרה היא היתה כבר טיפה יותר מסופקת , לפחות לבנתיים...
היא החליטה להשלים את הלימודים בבית ספר לנסיכות וכך גם
עשתה...
אך לא עבר הרבה זמן ובגיל התחילו לעקצץ שוב פעם תחושות שקראו
לה לצאת מהממלכה ולגלות משהו חדש ומעניין יותר במקום אחר, רחוק
מאבא מלך ואמא מלכה,
שוב היא הוציאה את האטלס הישן והמאובק, והפעם בנושא "ערים חיות
ותוססות , מסוכנות לקיומן של נסיכות עדינות", היא רפרפה עם
אצבעה ונחתה על העיר תל אביב.
הנסיכה שלנו ארזה את חייה , נפרדה יפה מהממלכה שלה ויצאה לעיר
הגדולה...
נכון לפעם האחרונה ששמעתי עליה היא מעבירה את חייה במסיבות
פרועות סטוצים מזדמנים (סמים כבר לא ממש עושים לה את זה...)
ולפעמים היא לוקחת אליה בחורים נחמדים שמוצאים חן בעיניה
ואפילו כדי ממש להחמיא, היא מכריזה עליהם כ "נסיכים", שעל
פרצופה חיוך מסתורי.
זהו סיפורה של הנסיכה גיל,
ראיתי אותה מזמן, מאז לא ראיתי אותה יותר, אולי היא חזרה הביתה
, ואולי פשוט עברה למקום אחר.