|
רגע לפני שאני מוריד את המסך
רגע לפני שאני עוזב
רק עוד מילה אחת או שתיים
על הכל
מצטער שלא יכול לשתף אתכם
בבלוז שלי, מצטער שלא הופעתי
בהצגה של החיים שלכם
אתם מבינים... פורים...
לא כל יום בשנה ואני כבר לא
יכול.. חייב להוריד את כל המסכות
ואת האיפור..
חייב לבחוש ברגשות שאני מאמין בהן
וגם אם אני מרחיק את כולם... וגם אם
יהייה נורא עצוב..חייב להתמודד עם
הכנות של מה שאני חש..אז אנא אל תשפטו אותי
על זה שאני מלנכולי כי אני כזה ואני מבין היום
שלא אהבתם את הקטע הזה אבל אולי יום אחד
אשתף אתכם בהצגה הגדולה...
אז כל טוב והנה אני מוריד ת'מסך
ואולי..אולי יום אחד הוא יעלה שוב
ביום יותר חמים... ביום פחות מעונן... |
|
|
בסיפור המקורי
על האיש הקטן
שאהב לקפצץ,
האיש הקטן שאהב
לקפצץ היה בכלל
איש שחור קטן
שאהב לקפצץ, אלא
שזה לא
פוליטיקלי קורקט
לדבר על איש
שחור קטן, אז
צינזרו לי לאיש
קטן שאהב
לקפצץ.
מתוך: "הסיפור
שמאחורי הסיפור
על האיש השחור
הקטן שאהב
לקפצץ" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.