יש לי מיליון חברים ואני בוכה שאני לבד
אולי זה בגלל שאני סתם לא מספיק מיוחד
הרי מה עוד אפשר לבקש מהאנשים שסביבי?
לא כל יום צריכים הם להצדיק את אהבתי

אבל לי זה לא מספיק
אני תמיד צריך יותר
גם אם ייבנו סביבי עיר
אני ארצה עולם אחר

אז תקראו לי בכיין
או ילד מפונק
ותצטרפו לאלה שאומרים
שאני סתם ילד שמנת עם ראש שנדפק

אבל בשורה התחתונה עצוב לי פה בחדר
ולא יעזור כמה שתגידו שאני בסדר
אז כן אני בודד, ומופצץ ברגשות
וגם אם ימצאו הם כתובת, לא אדע לאן לפנות

אז כנראה שצריך להמשיך להסתובב פה
ולהיות עצוב, וגם לא תעזור כוונתה
גם אם כל היום תהיה היא לצדי
מספיקה שתיקה של רגע, כדי שאפקפק באהבתה

אחח... אם המוות היה פתרון
כנראה שהייתי פתור כבר מזמן
אך רוחות הנפש שורדות במילא
והרגש גם הוא שורד לו איתן

אז כיצד אפשר לחיות כאן
בידיעה שלא אמצא מנוחה לעולם?
ונורא מזאת, לאן אפשר למות מכאן
בידיעה וודאית שלא אנוח גם שם

מה יהיה איתי?
ילד סינתטי