"וכי אינך רואה, בני, איך נאבק עכשיו יעקב עם המלאך על גאולת
עצמותינו?  ובמאבק הזה אנחנו גיד הנשה!"
ק. צטניק, צופן אדמע


אבי בשתיקתו, הרועמת בשקטה
כפצע פעור פיו האילם, העילג
הצלקת שבו מדממת, בדומייה אלימה
סיוטי העבר מרדפים אחריו  כצללי שטנים
בחלומות נוטפי מורא ואימה אפלה

בחדרי חדריו  בוכה נר הנשמה  מרה
חרישית, יבש דמעות, כבלהבה קרה
ליקיריו שנרמסו לאפר שחור, אבק דק
תחת מגפי עריצי האומות בלילות זעוה
ולו נותרה, כגל-עד, מצבה קדושה
בנה בלבו פנימה לזיכרון, שתיקת זעקה.

טבת התשמ"ז