9.5.01


"לכל זמן ועת תחת השמים...                                  
   
עת לאהוב ועת לשנוא
עת מלחמה ועת שלום..."
                                  (קהלת)


עת לשנוא.
רע כה עמוק במשיכת קולמוס אחת.
הבה נכתוב איבה קדומה וראשונית.
ועת מלחמה.
בקור, בקצרה, בתמציתיות,
אנו משרטטים לנו דם, אש ותמרות עשן.
אם אפשר- מוסיפים גם שכול.
נכון, הובטחה לנו גם עת לאהוב.
אמת, נאמר כי ישנה גם עת לשלום.

אז נשמע צילצול פעמון השטן
ואזל הזמן מתחת לשמים.