צחוק הגורל הדהד חזק באוזניי ברגע שראיתי אותו, את המלאך שלי.
נכון התגריתי בגורל, רציתי לבדוק עד לאן הוא יכול להוביל אותי.
אינני יודעת מי המושך בחוטים (או הלוחש לסוסים) ולאיזו יישות
מחוברת היד הנעלמה, אך יחד עם זאת אין ספק , שמי שזה לא יהיה -
הוא בעל חוש הומור ציני למדי.
אני בהחלט אוהבת את הגברים שלי מלאים, גדולים ובעלי נוכחות.
תמיד בתוך נפחים גדולים חייבת להסתתר נשמה של גבר חזק. אחד
שיוכל לעטוף אותי ולתת לי סוף סוף להרגיש קטנה.
לא דמיינתי שבתוך הר האדם שפגשתי, מסתתר אדם שהוא הר.
מר גורלי, אף קינח בתוספת מבודחת למדי של מוצא מרוקאי ומיקום
של שכונת מצוקה בקרית-מלאכי. יותר מזה באמת לא יכולתי לבקש.
אני רק השתעשעתי, והוא לקח את זה ברצינות ועד הסוף.
לו ידעתי שתעתועי הגורל אינם רק אפקטים אורקוליים בלתי תלויים,
אולי הייתי חושבת על העניין קצת יותר ברצינות.
שטן קטן שלי, אולי תרקוד איתי?
נצא למחול מטורף הזה... תמשוך בידיי ותסחרר אותי אינספור פעמים
בכח גרוויטציה (שהינו גם בלתי תלוי) ואז- תשחרר.
אני ארחף באויר לרגע ואצנח בחבטה איומה על שולחן הקוקטיילים
בצד השני של הרחבה.
ואתה - תצחק בקול.
והצחוק - יהדהד באוזניי.
ואבא שלי תמיד אמר "הומור זה הכי חשוב",
מתי צחקת בפעם האחרונה אבא יקר?
אני צוחקת כעת. |