את יושבת שם על הספה
ואני שר לך שיר בלוז עצוב
על אהבה שמתה
על רגש שקורע את הלב התמים
את מנסה לתת תקווה ולחבק
ואומרת זה בסדר ילד בכה
תוציא את הכל
קורא לך לגרש את השחור
גשם יורד בעולמי
ואת תמיד שם מוקפת בדמעות שלי
ואת כל הזמן שם מוקפת בתקווה שלך
אני אומר שהחיים שלי הם רק מעבר
ארוך של סבל לעבר המוות
ואת מוצאת תקווה לתת לי
ואומרת.. קום ילד
כי החיים הם מעבר של אושר
לעבר משהו אחר
אז הלילה אני הולך לישון
ומקווה שתמיד תהייה לך תקווה
לתת בי.

(לך מיקי..האשה הרגישה.. אוהב אותך.. תודה..פינקי)