אנחנו נכנסים לבית קפה קטן, מלצרית אחת מראה לנו את הדרך אל
שולחן, אני מושך מעט את הכסא שלך ואת מתיישבת ואני מתיישב מול,
המלצרית נותנת לנו תפריטים ונעלמת אל המטבח. אני מרים מעט את
הראש ורואה את כולם, רואה איך כולם רואים אותנו, אותי ואותך,
הם מסתכלים עלינו, עלי ועליך. בוחנים אותי היטב ואחר כך בוחנים
אותך. את מעיינת בתפריט מנותקת לחלוטין מכל מה שקורה מסביב. את
מזמינה עוגה חמה וקפה קר, אני מזמין אותו הדבר.
אנחנו יושבים ומחכים למנה שלנו מדברים קצת צוחקים קצת,
מתעדכנים בשיים אחד של השני, היד שלך מלטפת קלות ידי המונחת על
השולחן, והם כולם חושבים שאת כל כך יפה וכל כך מטופחת, גם אני
חושב בדיוק אותו דבר, אנחנו מסיימים לאכול ויושבים עוד קצת
לגמור עוד סיפור אחד לפני הסוף. אני מזמין חשבון ואנחנו כבר
קמים ללכת, האנשים מסתכלים עליך שוב כשאת קמה את לא גבוהה
מאוד, הרבה פחות ממני, אבל יש לך נוכחות כזאת שגורמת לכל מי
שלידך להחוויר, גם לי, והם חושבים לעצמם "מה היא עושה איתו?",
"איך הוא זכה בכזה מלאך. ואני יודע שהם לא יודעים שאנחנו לא
ביחד אנחנו רק ידידים טובים, ואני יודע שאת לא יודעת כמה שאני
אוהב אותך כי אנחנו רק ידידים טובים.
אני אקח אותך הביתה במכונית לפני שתצאי תנשקי לי על הלחי תגידי
משהו ואז תעלמי בחשכת השביל המוליך לביתך ואני אשב במכונית עוד
קצת ואצטער שלא שלי את ואז אסע הביתה לבד.