הלכתי.. יצאתי מהאולם ולא ממש ידעת לאן. לכל מקום שאלך אני
אתקל באנשים.. אין לי טעם לדבר איתם עכשיו. אני פשוט צריכה
שקט, והרבה מזה, ובוא נגיד שפנימיה זה לא המקום הכי קל למצוא
בו שקט.
ואז נזכרתי במקום הזה מאחורי בה"ס, שם יש כמה עצים ודשא..
אף אחד לא יבוא לשם, (חושבת לעצמי בתקווה), אז יש כמה מצלמות
בטחון, לא נורא, לאף שומר לא יהיה אכפת.
אז מצאתי לי פינה לשבת, על מן שביל שחוצה בין הדשא לעצים. היה
די קר, גם ירד קצת גשם, אבל לא ממש הזיז לי, כל עוד אני רחוקה
כמה שאפשר מכל שאר האנשים..
ישבתי לי, התבוננתי בעץ לידי, על הענפים שלו, איך שהם נעים
ברוח, כאילו במהירות, אבל בהילוך איטי.. והרגשתי איך התודעה
שלי הופכת לאט לאט, להיות כמו הענפים של העץ..
וחושבת לעצמי, איזה כיף לך עץ שעולמך כה שלם ושלו, אתה תמיד
מאוזן ומקבל בברכה את כל מה שקורה לך. איזה מזל יש לך שאתה לא
צריך לעבור את הכאב שאני עוברת...
ואז לפתע אני שומעת בראשי תגובה, האם דמיוני השתלט עלי?
אני שומעת את "קול" העץ אומר לי, "הייתי נותן הכל להרגיש את
טיפת הכאב הזו שאת מרגישה, כי בשבילי זה יהיה הדבר הכי מדהים
שאי פעם אחווה. את צריכה להגיד תודה על הרגש המדהים והעמוק
הזה. אני אומנם נשאר שלם ומאוזן כל ימי חיי, אבל את.. לך יש את
האפשרות שלי לעולם לא תהיה.."
בשלב הזה התחלתי לתחקר אותו, "מה זאת אומרת, לי יש את האפשרות
שלך לעולם לא תהיה?, הרי אתה מושלם!", "גם את", הוא אומר,
"אני?, מושלמת??, אתה בוודאי צוחק עליי, אני לא מאוזנת, לא
שלמה עם עצמי, כיצד אני מושלמת בדיוק?!?"
הוא התחיל להסביר לי שאין כזה דבר, משהו לא מושלם... שיש רק
רמות שונות של שלמות, שאפילו הפושע הכי נוראי בעולם, הוא
מושלם, כיוון שהוא חלק מן הטבע, ואין דבר בטבע שהוא לא מושלם.
הוא אמר לי שאני אוחל להגיע לרמות שהוא לעולם לא יוחל להגיע
אליהם. כי לו, לא ניתנה הבחירה, ולי כן, ואני צריכה להיות מלאת
תודה על כך שאני מרגישה דברים כאלה...
ולמרבה הפלא, כשהלכתי משם באמת הרגשתי יותר טוב, הסתכלתי על כל
עץ שעברתי לידו, והרגשתי איך ההוויה שלו מברכת אותי..
ואני חוששת שאין לי מסקנה מאירת נפש מכל הסיפור הזה, אלא רק
שמאז אני יודעת שתמיד יש עם מי לדבר...
גם אם זה רק הדמיון של נערה בת שבע- עשרה, שתוהה מה לעזאזל היא
עושה כשהיא משתפת אנשים בסיפורים המפגרים שלה..
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.