אני חולמת על גן עדן, גן עדן מוזר- מקום שבו יש מן הבזאר. אעוף
למקום שבו אין כאבים, עם עצי קוקוס ומנגו שופעים. עצי ההדר
יניבו פרות וטעמם המתוק יזכיר געגוע רחוק. מקום שבו האגו לא
טורף ואנשים לא עומדים בתור על מנת להישרף. מקום שבו ציפורים
מצייצות ותוכי קטן עם אלף צבעי נוצות. בצדי השבילים גדלים בנחת
פרחים קסומים ושיחים מופלאים באלפי גווני הירוק. ובהמשך הדרך
אין לבנים צהובות, שיראו את הדרך כמו באגדות, יש אדם אחר מהמין
השני שיצפה מרחוק, ויחכה רק לי... יום חדש באופק, השחר מפציע
קריאת קול התרנגול למען יעיר את כולם. נופי כפר ירוק, בגבעות
שדות ואחו מוריק נראה מרחוק. הערפל מתפזר לאט לאט ובבוקר אני
קמה על עלים ירוקים שטופי טל. הטל נספג בבגדי ומשאיר טיפות על
גופי-מעניק לי מראה אקזוטי. הרגשה נפלאה לקום שמסביבי שיחים
ופרחים קסומים. ניגשתי למעיין הקרוב- הוא חיכה לי שם. הסתכלתי
עליו בעיניים גדולות, כמו יודעת שאסור. כדי לחיות בגן עדן צריך
להישמר מחטאים- לחיות לפי החוקים, לאהוב זה טוב, לרצות אותו זה
אסור. הוא הבין על מה אני חושבת, הוא חייך אליי והצביע על קרחת
היער הקרובה. הוא הצביע עליי הצביע עליו והסתכל שוב לכיוון של
קרחת היער, הנהנתי בהיסוס. סיימתי להתרחץ והלכתי לטייל לי
באחו, זכרתי שהוא מחכה, אבל גם זכרתי שאסור. איך שהוא בהרגשה
לא מובנת, כיוונתי את עצמי לכיוון קרחת היער. הוא ישב שם, גבו
מופנה אליי. חייכתי בעדינות למראה שריריו השזופים והבולטים.
דרכתי על ענף והוא השמיע קול פצפוץ עדין, הוא הסתובב לעברי.
התקדמתי לכיוונו והתיישבתי לימינו. הוא חייך, עכשיו הבנתי מה
הוא בחר במקום זה. קרחת היער היתה גבוהה והנוף הנגלה ממנה היה
מדהים! ממש יפיפה ! הוא הסתכל עליי ועבר בעיניו על כל גופי,
הסמקתי קלות, וידעתי כי המחשבות המתרוצצות בתוכי הן חטא. הוא
התקרב אליי, הרגשתי את הנשימה שלו על שפתיי, הוא התקרב עוד
ועוד, כל כך רציתי את זה ובכל זאת היה אסור- כדי לחיות בגן עדן
צריך להיות טהורים- בתולים. התנשקנו, לרגע הבנתי כי הייתי
מחליפה את כל היופי הזה תמורת שזה ימשיך, כנראה הוא חשב כמוני,
הוא חייך אליי ולרגע היינו על האדמה, נאבקתי אבל לא רציתי
להיאבק, מחובקים, מתנשקים. שזה ניגמר היה כבר לילה ישנו
מחובקים זה בתוך זו. בבוקר התעוררנו והלכנו לכיוון המעיין.
שנינו לא יכולנו להסתכל בהשתקפות, אז הלכנו.